Neil Simon

http://en.wikipedia.org/wiki/Neil_Simon

Neil Simon (born July 4, 1927) was an American playwright and screenwriter. He has written numerous Broadway plays, including Brighton Beach Memoirs, Biloxi Blues, and The Odd Couple. He won the 1991 Pulitzer Prize for Drama for his play Lost In Yonkers. He has written the screenplays for several of his plays that were made into movies. He also has written the books for several musicals, including Sweet Charity.

Early years

Neil Simon was born on July 4, 1927 in The Bronx, New York City to Irving Simon, a garment salesman, and his wife Mamie. He was their second son and grew up in Washington Heights, Manhattan during the Great Depression. His father often abandoned the family, causing financial and emotional difficulties. He attended DeWitt Clinton High School and graduated at the age of sixteen.

Early career

He attended New York University briefly from 1944 to 1945, where he was enlisted in the Army Air Force Reserve training program. He was assigned to Lowry Air Force Base during 1945 and attended the University of Denver from 1945 to 1946. He was a sports editor for the military magazine Rev-Meter.

During 1946, he was discharged as a corporal. Two years later, he quit his job as a mailroom clerk in the Warner Brothers offices in Manhattan to write radio and television scripts with his brother Danny Simon, including tutelage by radio humourist Goodman Ace when Ace ran a short-lived writing workshop for CBS. They wrote for the radio series The Robert Q. Lewis Show and for the television series The Phil Silvers Show.

Their revues for Camp Tamiment in Pennsylvania during the early 1950s were noticed by Sid Caesar, who hired the duo for his popular television comedy series Your Show of Shows. Simon later incorporated some of their experiences into his play Laughter on the 23rd Floor (1993). His work won him two Emmy Award nominations and the appreciation of Phil Silvers, who hired him to write for Sergeant Bilko during 1959. The first Broadway show Simon wrote was Catch a Star! (1955), collaborating on sketches with his brother, Danny.

Writing career

During 1961, Simon's first Broadway play, Come Blow Your Horn, began at the Brooks Atkinson Theatre, where it played for 678 performances. Six weeks after its closing, his second production, the musical Little Me began to mixed reviews. Although it failed to attract a large audience, it earned Simon his first Tony Award nomination. Overall, he has garnered seventeen Tony nominations and won three. He also won the 1991 Pulitzer Prize for Drama for Lost In Yonkers.

During 1966 Simon had four shows playing in Broadway theaters at the same time: Sweet Charity, The Star-Spangled Girl, The Odd Couple, and Barefoot in the Park. His professional association with producer Emanuel Azenberg began with The Sunshine Boys during 1972 and continued with The Good Doctor, God's Favorite, Chapter Two, They're Playing Our Song, I Ought to Be in Pictures, Brighton Beach Memoirs, Biloxi Blues, Broadway Bound, Jake's Women, The Goodbye Girl, and Laughter on the 23rd Floor, among others.

Simon also has written screenplays for more than twenty films. These include adaptations of his own plays and also original work, including The Out-of-Towners, Murder by Death and The Goodbye Girl. He has received four Academy Award nominations for his screenplays.

Simon has been conferred with two honoris causa degrees; a Doctor of Humane Letters from Hofstra University and a Doctor of Laws from Williams College. In 1983 Simon become the only living playwright to have a New York theatre named after him. The legitimate Broadway theater the Neil Simon Theatre, formerly the Alvin Theatre, was named in his honor, and he is an honorary member of the Walnut Street Theatre's board of trustees.

Themes and genres

Although primarily recognized for his comedies, Simon has experimented with other genres and themes. In the 1970s, he wrote several serious plays consisting of darker subject matter. Simon’s The Gingerbread Lady (1970), for example, explores self-destruction through the life of an alcoholic cabaret star. Typically, Simon validates traditional social norms in his comedies, but in The Prisoner of Second Avenue (1971) Simon critiques American norms. Simon continued to experiment in the early seventies with The Good Doctor (1973), a collection of sketches based on Chekov’s stories, and God’s Favorite (1974), based on the Book of Job. In 1992, Simon attempted a surreal stream-of-consciousness play, Jake’s Women. Simon’s popularity extends beyond his comedies to his autobiographical work. He wrote semi-autobiographical works, such as Chapter Two (1977), which concerns a widower’s second marriage. His most notable autobiographical works form the trilogy about his youth, which include Brighton Beach Memoirs (1983), Biloxi Blues (1985), and Broadway Bound (1986). In addition to his more serious works, Simon has written the books for musicals such as Sweet Charity (1967), Promises, Promises (1968), They’re Playing Our Song (1978), and I Ought to Be in Pictures (1980). He also wrote a farcical play, The Female Odd Couple (1985), which is the feminine version of the original.

Personal life

Simon has been married five times, to dancer Joan Baim (1953–1973), actress Marsha Mason (1973–1981), twice to Diane Lander (1987–1988 and 1990–1998), and currently actress Elaine Joyce. He is the father of Nancy and Ellen, from his first marriage, and Bryn, Lander's daughter from a previous relationship whom he adopted.

Awards and Plays

http://en.wikipedia.org/wiki/Neil_Simon#Awards

Selected Filmography

http://en.wikipedia.org/wiki/Neil_Simon#Selected_Filmography

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A0%D7%99%D7%9C_%D7%A1%D7%99%D7%99...

תיקונים לפי הנוסח האנגלי סומנו באותיות מודגשות [%D7%9E%D7%99%D7%9B%D7%90%D7%9C בריל]

מרווין ניל סיימון היה מחזאי יהודי אמריקאי שזכה להצלחה ביקורתית וקופתית בתיאטרון ובקולנוע. (אנגלית: Marvin Neil Simon; ‏4 ביולי 1927 - 26 באוגוסט 2018)

ביוגרפיה ניל סיימון נולד ב-4 ביולי 1927 ברובע הברונקס בניו יורק לאיש המכירות אירווינג סיימון ולאשתו מיימי. בין השנים 1945–1946 שירת שירות צבאי קצר בחיל האוויר של ארצות הברית, כעורך מדור הספורט בעיתון החיל. לאחר שחרורו עבד כמחלק דואר באולפני האחים וורנר והתחיל ללמוד באוניברסיטת דנוור ובאוניברסיטת ניו יורק, אך לא סיים את לימודיו. בשנת 1948 החל כותב, ביחד עם אחיו דני, תסריטים עבור הרדיו והטלוויזיה. בתחילה הצליח הצוות כתסריטאים לקומדיות טלוויזיוניות, ובמיוחד עבור הקומיקאי סיד סיזר, וככותבי מערכונים עבור קומיקאים מובילים כג'רי לואיס. קריירה זו הייתה מוצלחת מאוד, וסיימון היה מועמד שלוש פעמים לפרס אמי בשנים 1956, 1957 ו-1959 עבור כתיבתו למופע של סיד סיזר ולמופע של פיל סילברס.

בשנת 1961 נפרד מאחיו והחל כותב עבור התיאטרון. מחזהו הראשון "לך תקע בחצוצרה" (בנוסח עברי של אבי קורן - "עוף על עצמך!") זכה להצלחה רבה, הוצג בברודוויי למעלה מ-700 הצגות, ושימש מנוף לקריירת כתיבה שהניבה למעלה מארבעים מחזות, רובם שוברי קופות בברודוויי, בקולנוע ובכל מקום בעולם שבו הועלו.

טווח הכתיבה של סיימון נע בין מחזות הומוריסטיים קלילים, המשקפים את רוח שנות ה-60 ("יחפים בפארק", "הזוג המוזר") למחזות אוטוביוגרפיים בעלי נימה אישית עגומה כ"פרק ב'", ולטרילוגיית יוג'ין הכוללת זכרונות נוסטלגיים מילדותו ונעוריו – "יומן חוף ברייטון", "טירונות" ו"בדרך לברודוויי". סיימון תרם את התמליל למחזות קומיים קלאסיים כ"צ'ריטי המתוקה", "הבטחות, הבטחות" ו"הם מנגנים את השיר שלנו". רוב מחזותיו מתרחשים על הרקע התרבותי של יהודי ניו יורק, ולהם גוון משפחתי. גיבוריו בדרך כלל תשושים מתלאות העולם, המשתמשים בשורות שנונות על מנת להסוות עולם נפשי רעוע. המחזות כוללים הומור עצמי יהודי, על גבול הקומדיה השחורה.

סיימון זכה בפרס הטוני שלוש פעמים, עבור "הזוג המוזר" (1965), "טירונות" (1985) ו"אבודים ביונקרס" (1991). בפרס פוליצר זכה בשנת 1991 עבור "אבודים ביונקרס". הוא זכה בפרסים נוספים כ"גלובוס הזהב", ו"פרס הקומדיה האמריקנית". תסריטיו של סיימון היו מועמדים שלוש פעמים לפרס האוסקר, ("נערי הזהב" בשנת 1975, "The Goodbye Girl" בשנת 1977 ו"California Suite" בשנת 1978), אך סיימון לא זכה בפרס.

ספרו האוטוביוגרפי - "ניל סיימון כותב מחדש" (Neil Simon Rewrites) יצא לאור בארצות הברית בשנת 1996. הספר עוסק בתקופה שבין פרסום מחזהו הראשון בשנת 1961 ובין מותה של אשתו הראשונה בשנת 1973.

בשנת 1983 הוסב שמו של תיאטרון אלווין בברודוויי לתיאטרון ניל סיימון. התיאטרון נחנך עם בכורת מחזהו "יומן חוף ברייטון", שזיכה את מת'יו ברודריק בפרס טוני. ב-1984 הועלתה בתיאטרון בכורת "טירונות".

בשנת 2006 קיבל את פרס מארק טוויין להומור אמריקני ממרכז קנדי בוושינגטון. מבקרים רבים החשיבו את סיימון כמעין צ'כוב אמריקאי, שהיטיב לשלב בקומדיות שלו גם את היסודות הטראגיים שבחיים.

סיימון נישא חמש פעמים. נישואיו הראשונים היו לרקדנית ג'ואן ביים, והם נמשכו משנת 1953 עד מותה של ג'ואן בשנת 1973. נישואיו השניים היו לשחקנית מרשה מייסון, בסמוך לאחר מותה של אשתו הראשונה, והם נמשכו עד שנת 1982. מייסון כיכבה בתקופה זו ברבים מסרטיו וממחזותיו, בהם "פרק ב'" העוסק בסיפור היכרותם והתמודדותם עם הנישואין השניים לאחר מות הרעיה הראשונה, האהובה. בשנת 1987 נישא לשחקנית דיאן לנדר. הזוג התגרש בשנת 1988, אך נישא בשנית בשנת 1990. אשתו האחרונה הייתה השחקנית אליין ג'ויס. לסיימון שלושה ילדים – שני ילדים מאשתו הראשונה, ובת אותה אימץ עם אשתו השלישית.

נפטר במנהטן ב-26 באוגוסט 2018.

ממחזותיו (רשימה חלקית)

• "לך תקע בחצוצרה" (1961) ‏(Come Blow Your Horn) – המחזה עוסק בשני אחים העוזבים את ביתם על מנת לחוות את החיים הטובים. הוסרט בכיכובו של פרנק סינטרה בשנת 1963. הוצג בישראל בבכורה בשנת 2013 בבית צבי בשם "עוף על עצמך" בנוסח העברי של אבי קורן ובבימויה של אלינור אגם בן דוד
• "יחפים בפארק" (1963) – סיפורם של בני זוג צעירים שאך זה נישאו המתגוררים בניו יורק. הוסרט בכיכובם של רוברט רדפורד וג'יין פונדה בשנת 1967. המחזה הועלה על הבמה בישראל, בין היתר בשנת 1965 בקולנוע אלהמברה של גיורא גודיק בבימויה של נולה צ'לטון.
• "הזוג המוזר" (1965) – סיפורו של שדרן רדיו המנהל אורח חיים פרוע ומבולגן, הנאלץ לארח בביתו ידיד שהתגרש, בעל אובססיה לסדר ולניקיון. הוסרט בכיכובם של וולטר מתאו וג'ק למון בשנת 1968. הועלה בישראל בתיאטרון בית ליסין בשנת 1991. מאוחר יותר (1985) כתב סיימון את "הזוג המוזר - הגרסה הנשית" שהועלה בישראל בתיאטרון בית ליסין בשנת 2017.
• "צ'ריטי המתוקה" (1966) – סיפורה של נערה המחפשת אהבה במועדונים בניו יורק בשנות השישים. המחזה נחשב לקלאסיקה בין מחזות הזמר. הוסרט בשנת 1969 בבימויו של בוב פוסי ובכיכוב שירלי מקליין. תורגם על ידי אהוד מנור והועלה על הבמה בישראל בהפקה משותפת לתיאטרון רמת גן ולבית הספר למשחק בית צבי, בשנת 2004 בכיכובה של חני פירסטנברג.
• "מלון פלאזה" (1969) – סיפורם של שלושה זוגות הנפגשים באקראי במלון פלזה בניו יורק, ולכל אחד סיפור משלו. הוסרט בכיכוב וולטר מתאו בשנת 1971.[2] הועלה על הבמות בישראל שלוש פעמים בתיאטרון הקאמרי, בשנת 1970, שנת 1973 וגרסה חדשה בתרגום דורי פרנס בשנת 2005.
• "השבוי בקומה ה-14" (1971) – העלילה עוסקת בזוג ניו יורקי בגיל העמידה המתמודד עם גל חום ושביתת פועלי הזבל. הוסרט בכיכוב ג'ק למון בשנת 1975.הועלה בתיאטרון הקאמרי בשנת 1972, ושוב ב-2011 בשם "אסיר בלב העיר", בבימוי אלון אופיר.
• "נערי הזהב" (1972) – סיפורם של זוג קומיקאים קשישים, אשר למדו במשך השנים לשנוא זה את זה, המתאחדים למופע אחרון. הוסרט בכיכוב וולטר מתאו וג'ורג' ברנס בשנת 1975. גרסה נוספת הוסרטה בשנת 1995 בכיכובם של וודי אלן ופיטר פאלק. הועלה בישראל במסגרת תיאטרון יידישפיל בשנת 2002 בכיכוב יעקב בודו. כן הוצג בתיאטרון "הבימה" בשנת 2003 בכיכובם של מוני מושונוב ושלמה בראבא.
• "פרק ב'" (1977) – סיפורו האישי של סיימון, אשר התאושש ממותה של רעייתו והתחיל פרק חדש בחייו כשנישא לשחקנית מרשה מייסון. הוסרט בכיכובה של מרשה מייסון בשנת 1979. הועלה בתיאטרון הקאמרי בשנת 1979 ושוב בשנת 2003.
• טרילוגיית יוג'ין: "יומן חוף ברייטון" (1982), "טירונות" (1985), "בדרך לברודוויי" (1986) ("יומן חוף ברייטון" הוסרט בשנת 1986 בכיכוב ג'ונתן סילברמן, "טירונות" הוסרט בשנת 1988 בכיכוב מתיו ברודריק, ו"בדרך לברודוויי" הוסרט בשנת 1992) – מחזות אלו הועלו בארץ בתיאטרון "הבימה" בתרגום יהונתן גפן.
• "אבודים ביונקרס" (1991) –המחזה עוסק בשני ילדים הגדלים בבית סבתם מכיוון שאביהם האלמן אינו יכול לטפל בהם, והוא כולל יסודות אוטוביוגרפיים מחייו של סיימון. המחזה הקנה לסיימון את פרס פוליצר. הוסרט בשנת 1993 בכיכוב ריצ'רד דרייפוס. הועלה בישראל בתיאטרון בית לסין בשנת 2004.
• "הקומה ה-23" (הוסרט בשנת 2001 בכיכובו של נתן ליין) – סיפורם של קומיקאי בעל תוכנית טלוויזיה וצוות הכותבים שלו בתקופתו של ג'וזף מקארתי (הזוכה להתייחסות רבה) ובקונפליקטים שלהם עם תחנת הטלוויזיה, שלטענתה התוכנית "מתוחכמת מדי".