Zohra Al Fassiya

https://en.wikipedia.org/wiki/Zohra_Al_Fassiya

Zohra Al Fassiya (Arabic: زهرة الفاسية‎, Hebrew: זוהרה אלפסיה‎) was a Moroccan singer and poet.[1] Considered as the queen of the melhoun and gharnati genres, and one of the pioneers of modern Arabic music, she was the first female recording artist in Morocco,[2] and her songs were widely celebrated throughout Morocco and Algeria, where she collaborated with lyricists and musicians from Oran and Tlemcen. Although her songs were mostly secular in nature (being the popular music of the time in Morocco), many of the melodies have later been modified to be fit religious Jewish liturgical songs (called piyyutim) as well.[2]

Born in Sefrou, near Fez, at the feet of the mountains of Atlas in a modest Moroccan Jewish family, she started to sing at a very early age when she performed religious songs at her synagogue. During her youth, she started to sing in coffee houses and cabarets near towns and in Casablanca. Her songs were mostly secular gharnati songs (Andalusian Arabic songs originally from Granada, Spain, and very popular among the Muslims of Andalusian background and Moroccan and Algerian Jews in the 19th century), as well as Malhun, which are long Moroccan poems.

During the 1940s, she had her own orchestra and started to write her own songs. She was heavily aired on radio stations, both in Morocco and Algeria, and was extremely well known and loved by the public. Al Fassiya's Jewish identity was not considered to be problematic in Morocco during the height of her fame. In fact, the King of Morocco, Mohammed V, was so impressed by her voice that he invited her to sing at his court.[3] Al Fassiya also worked with other artists such as Samy Elmaghribi, who wrote some of her songs. She released more than 17 albums between the years 1947-1957 .

In 1962, following many fellow Mizrahi Jews who fled Arab countries due to mounting persecution following the establishment of the State of Israel, Al Fassiya immigrated to Israel. However, despite her superstar status in Morocco and North Africa, Al Fassiya's talent went unrecognized in Israel outside of the Moroccan immigrant community, as the state-run media and cultural institutions preferred to promote Western sounding music. As with many Mizrahi / Sephardi Jewish immigrants (Jews from Arab and Islamic countries), Al Fassiya faced discrimination in Israel,[4][5] and she came to live in miserable and lonely conditions in Ashkelon. Despite this humiliating fate, Al Fassiya was often invited to sing at private celebrations (such as weddings) in the Moroccan community in Israel. Israeli-Moroccan poet Erez Biton, who visited her when he was employed as a social worker, was so moved by her fate that he dedicated a poem to her story; this poem has now been added to the national school curriculum in Israel, and serves as a centrepiece in discussion of the state's harsh Westernization policies in the 20th century.[3]

In her last years, Zohra Al Fassiya lived in a nursing home in Ashkelon. She died at age 89 in 1994 and was buried there.

In the Israeli Haaretz newspaper there is a lot more to read about her life. https://www.haaretz.co.il/gallery/music/.premium-MAGAZINE-1.3123054

Zohra Al Fassiya (Arabic: زهرة الفاسية‎, Hebrew: זוהרה אלפסיה‎) was a Moroccan singer and poet.[1] Considered as the queen of the melhoun and gharnati genres, and one of the pioneers of modern Arabic music, she was the first female recording artist in Morocco,[2] and her songs were widely celebrated throughout Morocco and Algeria, where she collaborated with lyricists and musicians from Oran and Tlemcen. Although her songs were mostly secular in nature (being the popular music of the time in Morocco), many of the melodies have later been modified to be fit religious Jewish liturgical songs (called piyyutim) as well.[2]

Born in Sefrou, near Fez, at the feet of the mountains of Atlas in a modest Moroccan Jewish family, she started to sing at a very early age when she performed religious songs at her synagogue. During her youth, she started to sing in coffee houses and cabarets near towns and in Casablanca. Her songs were mostly secular gharnati songs (Andalusian Arabic songs originally from Granada, Spain, and very popular among the Muslims of Andalusian background and Moroccan and Algerian Jews in the 19th century), as well as Malhun, which are long Moroccan poems.

During the 1940s, she had her own orchestra and started to write her own songs. She was heavily aired on radio stations, both in Morocco and Algeria, and was extremely well known and loved by the public. Al Fassiya's Jewish identity was not considered to be problematic in Morocco during the height of her fame. In fact, the King of Morocco, Mohammed V, was so impressed by her voice that he invited her to sing at his court.[3] Al Fassiya also worked with other artists such as Samy Elmaghribi, who wrote some of her songs. She released more than 17 albums between the years 1947-1957 .

In 1962, following many fellow Mizrahi Jews who fled Arab countries due to mounting persecution following the establishment of the State of Israel, Al Fassiya immigrated to Israel. However, despite her superstar status in Morocco and North Africa, Al Fassiya's talent went unrecognized in Israel outside of the Moroccan immigrant community, as the state-run media and cultural institutions preferred to promote Western sounding music. As with many Mizrahi / Sephardi Jewish immigrants (Jews from Arab and Islamic countries), Al Fassiya faced discrimination in Israel,[4][5] and she came to live in miserable and lonely conditions in Ashkelon. Despite this humiliating fate, Al Fassiya was often invited to sing at private celebrations (such as weddings) in the Moroccan community in Israel. Israeli-Moroccan poet Erez Biton, who visited her when he was employed as a social worker, was so moved by her fate that he dedicated a poem to her story; this poem has now been added to the national school curriculum in Israel, and serves as a centrepiece in discussion of the state's harsh Westernization policies in the 20th century.[3]

In her last years, Zohra Al Fassiya lived in a nursing home in Ashkelon. She died at age 89 in 1994 and was buried there.

References

http://www.haaretz.com/culture/arts-leisure/big-in-tetouan-the-jewi...

Hary, Benjamin; Benor, Sarah Bunin (5 November 2018). Languages in Jewish Communities, Past and Present . Walter de Gruyter GmbH & Co KG. p. 59. ISBN 978-1-5015-0463-1.

Meri, Josef (23 June 2016). The Routledge Handbook of Muslim-Jewish Relations . Routledge. pp. 435–436. ISBN 978-1-317-38321-5.

26 November, +972 Magazine; Edit, 2017 | (26 November 2017). "Anti-Mizrahi discrimination was official Israeli policy" . +972 Magazine. Retrieved 20 January 2020.

Marrakech, Medina-ALL I. NEED IS MY PASSPORT says (28 February 2018). "Israelis Embrace Their Moroccan Cultural Roots" . Hadassah Magazine. Retrieved 20 January 2020. https://en.wikipedia.org/wiki/Zohra_Al_Fassiya

זֹוהָרָה אַלְפַסִיָה או זוהרה סחה (בצרפתית: Zohra Al Fassia, בערבית: زهرة الفاسية;‏ 1905–1994), הייתה זמרת יהודיה-מרוקאית. בשנות השלושים והארבעים הייתה אחת הזמרות המפורסמות במרוקו ובאלג'יריה. האישה הראשונה במרוקו שהקליטה אלבום מוזיקלי. שיריה החילוניים זכו להצלחה לאורך עשרות שנים בשמחות של יהודי מרוקו, ולחניהם הותאמו גם לפיוטי קודש. במחצית השנייה של חייה עלתה לישראל.

תוכן עניינים 1 קורות חיים 2 קישורים חיצוניים 2.1 השיר "זוהרה אלפסיה" 3 הערות שוליים קורות חיים זוהרה נולדה בשם זוהרה חמו בעיר צפרו שלמרגלות הרי האטלס במרוקו, למשפחה דלת אמצעים[1]. בילדותה החלה להצטיין בזמרה ושרה פיוטים בבית הכנסת של פאס. בנעוריה החלה לשיר בבתי קפה ביישובים הסמוכים ובקברטים בקזבלנקה. שיריה היו בעיקרם שירים חילוניים מסוגת גארנטי (gharnati - שירים אנדלוסיים ששמם בא משם העיר גרנדה בספרד ונפוצו בקרב יהודי אלג'יריה ומרוקו במאה ה-19), שירים מסוגת ayta' שמאזור האטלס, ושירים הקרויים מלחון (אנ') - שירים עירוניים וארוכים.

בשנות ה-40 הופיעה בליווי תזמורת משלה. שיריה, שהושמעו בתחנות הרדיו, נהיו פופולריים מאוד גם באלג'יריה. האישה הראשונה במרוקו שהקליטה אלבום מוזיקלי. סולטאן מרוקו מוחמד החמישי התרשם מאוד מכשרונה והזמין אותה לשיר בחצרו. בין להיטיה היו השיר "אַבּיָאדִי יָאנַא" (הידוע גם בכינוי העממי יותר "טִי פּארִי פּאטִי" על שום הפזמון החוזר והקליט שבו, ע"ע רנט לורנייז). השיר מושר עד היום בטקסי החינה לפני החתונות אצל יהודי מרוקו. השיר חודש בישראל על ידי להקת "שפתיים". שירים מפורסמים אחרים שלה היו "לארוסא", "יאלי פיק דמואוי" ואחרים. אלפסיה נהגה לשיר גם שירים של סמי אלמגריבי ושל זמרים ומלחינים אחרים. היא פרסמה למעלה מ-17 אלבומים בין השנים 1947–1957.

חלק משיריה נהפכו לקאלט במוזיקה המרוקאית ונחשבות לידועות גם עשרות שנים לאחר עזיבתה את מרוקו[2]. משרד התרבות המרוקאי הוציא תקליטור של זהרה אלפסיה, בתוך האנתולוגיה של המוזיקה המרוקאית, במדור לזמרים יהודים-מרוקאים, והוא כלל שמונה משיריה[3]. שיריה זכו לגרסאות כיסוי של אמנים שונים בעולם, בהם אנריקו מסיאס[4], דיקלה[5], נטע אלקיים[6], להקת שפתיים[7], פייסל עזיזי (אנ')[8], סנאא מרחאתי (ער'), אסמא למנוואר (אנ')[9] וסלמה רשיד (אנ')[10].

” זֹוהָרָה אַלְפַסִיָה זַמֶרֶת הֶחָצֵר אֵצֶל מֺחַמַד הַחֲמִישִׁי בְּרַבָּת בְּמָרוֹק. אוֹמְרִים עָלֶיהָ שֶׁכַּאֲשֶׁר שָׁרָה, לָחֲמּו חַיָלִים בְּסַכִּינִים לְפַלֵס דֶרֶך בֶּהָמוֹן לְהַגִיעַ אֶל שּׁוּלֵי שִּׂמְלָתָּה לְנַשֵּׁק אֶת קְצוֹת אֶצְבָּעוֹתֶיהָ לָשִׁיֵּם כֶּסֶף רִיָאל לְאוֹת תוֹדָה זוֹהָרָה אַלְפַסִיָה, הַיוֹם, נִּתָן לִמְצֹא אוֹתָּה בְּאַשְׁקְלוֹן, בְּעַתִּיקוֹת ג', לְיַד לִשְׁכַּת הַסַעַד

“ – "זהרה אלפסיה", ארז ביטון

בשנת 1962 עלתה לישראל. בשנת 1965 תרמה לתערוכת תרבות יהודי צפון-אפריקה שנערכה בירושלים ובתל אביב את "טרקלין יהודי מרוקו". בטרקלין הוצגו מושבי קטיפה, וילונות ברקמת משי, כריות ברוקאד שזורות חוטי כסף ושטיחים ייחודיים[11]. שווי הטרלקין היה 50 אלף לירות ישראליות[12]. בשנת 1967 חודשו חגיגות המימונה בחגיגות ענק בשכונת סהנדריה בירושלים. לאירוע החגיגי תרמה אלפסיה פרוכת עשויה רקמת זהב טהור[13].

עם זאת, במרבית חייה בישראל אלפסיה התגוררה בתנאי מצוקה ובדידות בשכונת עתיקות ג' באשקלון. המשורר וחתן פרס ישראל ארז ביטון, ביקר בביתה בשנות השבעים, כאשר עבר בשירות הציבורי כעובד סוציאלי[14]. ביטון התרשם מאוד מגורלה וכתב עליה שיר הנלמד בבתי הספר לבחינת הבגרות בספרות[15]. ועדת ביטון להעצמת הזהות של יהדות ספרד והמזרח במערכת החינוך המליצה להוסיף את השיר בפרק החובה בשירה לחינוך ממלכתי וממלכתי-דתי[16].

בשנותיה האחרונות התגוררה בבית אבות. אלפסיה הוזמנה לחגיגות רבות של העדה המרוקאית בישראל והיו לה בארץ קרובי משפחה רבים. בבואו לישראל, הזמר והמלחין סמי אלמגריבי ארגן מסיבה לכבודה.

זוהרה נפטרה בשנת 1994 ונקברה באשקלון.

בשנת 2013 המחזאי רפאל אהרון מתיאטרון קדם השיק מחזמר אודות חייה של אלפסיה, אותה גילמה הזמרת דיקלה[17].

בשנת 2017 עלה המופע "מנינה סימון ועד זוהרה אלפסיה" בתיאטרון ירושלים. באותה שנה נטע אלקיים יצאה במופע מחווה לזוהרה אלפסיה בזאפה. המופע הפך בינלאומי ואלקיים הופיעה איתו בין היתר עם תזמורת ירושלים מזרח ומערב בישראל ובאירופה.

קישורים חיצוניים מיזמי קרן ויקימדיה ויקיספר ספר לימוד בוויקיספר: ניתוח השיר "זוהרה אלפסיה" MusicBrainz Logo 2016.svg זוהרה אלפסיה , באתר MusicBrainz (באנגלית) פיוטים ממרוקו אלסנדרה צ'וצ'י -מ"סיטי יוניברסיטי" ניו יורק דברי הסבר לדיסק לקט שירים מרוקאים

בהוצאה לאור של משרד החינוך והתקשורת של ממלכת מרוקו (באנגלית) דיווח בעיתון על פטירתה של זוהרה המובא באתר MarocMoreshet Ya Nas, Ya Nas – Zohra El Fassia Digitized

אתר Jewish Morocco. איל שגיא ביזאוי, בחזרה אל תור הזהב: לאן נעלמו כל היהודים שהצליחו כאמנים בארצות ערב? , באתר הארץ, 30 ביולי 2015 בן שלו, הסיפור האמיתי מאחורי אגדת זוהרה אלפסיה , באתר הארץ, 17 בנובמבר 2016 "שיר זוהרה אלפסיה" / ארז ביטון

באתר משרד החינוך (קידוד תווים: windows 1255) השיר "זוהרה אלפסיה" שירת המאה ה-20 שיר זוהרה אלפסיה - ארז ביטון - חלק א' שירת המאה ה-20 שיר זוהרה אלפסיה - ארז ביטון - חלק ב' הערות שוליים

הסיפור האמיתי מאחורי אגדת זוהרה אלפסיה , באתר הארץ

دانية الزعيمي, دونت زهرة الفاسية اسمها بمداد لا يمحى في قائمة أوائل المغنين المغاربة، الذين قدموا قطعا موسيقيا تعد، اليوم، تراثا للمغاربة جميعا، حيثما احتفلوا أخذوا في ترديدها… , ‏15 ביולי 2020 (בערבית)

Chants juifs (Zahra el Fassia) [74:14 ], Anthologie de la Musique Marocaine. Produced by the Royaume du Maroc Ministre de la Culture et de la Communication and Maroc Telecom. Directeur Artistique: Ahmed Aydoun., ‏2001-2002

Enrico Macias Sidi Hbibi - Olympia 1989 , ‏1989

מערכת האתר, מחזמר מרוקאי: זוהרה אלפסייה הזמרת של מרוקו , באתר "בטריבונה", ‏30 מאי 2013

ניצן פינקו, להאיר מחדש את זוהרה אלפסיה , באתר כלכליסט, 7 במרץ 2019

דודי פטימר, ‏שפה אחידה: גם 20 שנה אחרי שהתפרקה, שפתיים היא הדבר הבא , באתר מעריב אונליין, 21 בדצמבר 2018

פייסל עזיזי, Fayçal Azizi - Hak A Mama (Official Video) , ‏18 במרץ 2015

Asma Lmnawar - Haka A Mama - أسماء لمنور - هاك آ ماما , ‏3 ביוני 2016

Coke Studio Maroc, Coke Studio Maroc : هاك أ ماما - سلمى رشيد و ماكسيم , ‏3 באוקטובר 2017

נילי פרידלנדר, תרבות יהודי צפון אפריקה בתערוכה ססגונית בירושלים , בעיתון מעריב, ‏3 בפברואר 1965

תערוכת יהודי צפון אפריקה תיפתח ביום א' בתל־אביב , בעיתון למרחב, ‏10 ביוני 1965

בני קהילת פאז במרוקו מחדשים חג - "יום המימונה" , עיתון הצפה, ‏30 באפריל 1967

מערכת ישראל היום, ‏חתן פרס ישראל לשירה – ארז ביטון , באתר ישראל היום, 29 במרץ 2015

השיר מצוטט בתוך המאמר: איל שגיא ביזאוי, בחזרה אל תור הזהב: לאן נעלמו כל היהודים שהצליחו כאמנים בארצות ערב? , באתר הארץ, 30 ביולי 2015, בחלק המוקדש לאלפסיה

ארז ביטון, דוח ועדת ביטון להעצמת מורשת יהדות ספרד והמזרח במערכת החינוך

(עמ' 80, 146), באתר משרד החינוך, ‏2016 ביוני 29

ריקי כרמי, חדר חדשות דרום: מחזמר על זוהרה אלפסיה , בעמוד היוטיוב של "חדר החדשות", ‏2 באפריל 2013 https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%96%D7%95%D7%94%D7%A8%D7%94_%D7%90...

בעתון הארץ יש כתבה של בן שלו מ-2016 ובה יש פרטים רבים על חייה הפרטיים ומצבה הכללי בישראל https://www.haaretz.co.il/gallery/music/.premium-MAGAZINE-1.3123054

זֹוהָרָה אַלְפַסִיָה או זוהרה סחה (בצרפתית: Zohra Al Fassia, בערבית: زهرة الفاسية;‏ 1905–1994), הייתה זמרת יהודיה-מרוקאית. בשנות השלושים והארבעים הייתה אחת הזמרות המפורסמות במרוקו ובאלג'יריה. האישה הראשונה במרוקו שהקליטה אלבום מוזיקלי. שיריה החילוניים זכו להצלחה לאורך עשרות שנים בשמחות של יהודי מרוקו, ולחניהם הותאמו גם לפיוטי קודש. במחצית השנייה של חייה עלתה לישראל.

תוכן עניינים 1 קורות חיים 2 קישורים חיצוניים 2.1 השיר "זוהרה אלפסיה" 3 הערות שוליים קורות חיים זוהרה נולדה בשם זוהרה חמו בעיר צפרו שלמרגלות הרי האטלס במרוקו, למשפחה דלת אמצעים[1]. בילדותה החלה להצטיין בזמרה ושרה פיוטים בבית הכנסת של פאס. בנעוריה החלה לשיר בבתי קפה ביישובים הסמוכים ובקברטים בקזבלנקה. שיריה היו בעיקרם שירים חילוניים מסוגת גארנטי (gharnati - שירים אנדלוסיים ששמם בא משם העיר גרנדה בספרד ונפוצו בקרב יהודי אלג'יריה ומרוקו במאה ה-19), שירים מסוגת ayta' שמאזור האטלס, ושירים הקרויים מלחון (אנ') - שירים עירוניים וארוכים.

בשנות ה-40 הופיעה בליווי תזמורת משלה. שיריה, שהושמעו בתחנות הרדיו, נהיו פופולריים מאוד גם באלג'יריה. האישה הראשונה במרוקו שהקליטה אלבום מוזיקלי. סולטאן מרוקו מוחמד החמישי התרשם מאוד מכשרונה והזמין אותה לשיר בחצרו. בין להיטיה היו השיר "אַבּיָאדִי יָאנַא" (הידוע גם בכינוי העממי יותר "טִי פּארִי פּאטִי" על שום הפזמון החוזר והקליט שבו, ע"ע רנט לורנייז). השיר מושר עד היום בטקסי החינה לפני החתונות אצל יהודי מרוקו. השיר חודש בישראל על ידי להקת "שפתיים". שירים מפורסמים אחרים שלה היו "לארוסא", "יאלי פיק דמואוי" ואחרים. אלפסיה נהגה לשיר גם שירים של סמי אלמגריבי ושל זמרים ומלחינים אחרים. היא פרסמה למעלה מ-17 אלבומים בין השנים 1947–1957.

חלק משיריה נהפכו לקאלט במוזיקה המרוקאית ונחשבות לידועות גם עשרות שנים לאחר עזיבתה את מרוקו[2]. משרד התרבות המרוקאי הוציא תקליטור של זהרה אלפסיה, בתוך האנתולוגיה של המוזיקה המרוקאית, במדור לזמרים יהודים-מרוקאים, והוא כלל שמונה משיריה[3]. שיריה זכו לגרסאות כיסוי של אמנים שונים בעולם, בהם אנריקו מסיאס[4], דיקלה[5], נטע אלקיים[6], להקת שפתיים[7], פייסל עזיזי (אנ')[8], סנאא מרחאתי (ער'), אסמא למנוואר (אנ')[9] וסלמה רשיד (אנ')[10].

” זֹוהָרָה אַלְפַסִיָה זַמֶרֶת הֶחָצֵר אֵצֶל מֺחַמַד הַחֲמִישִׁי בְּרַבָּת בְּמָרוֹק. אוֹמְרִים עָלֶיהָ שֶׁכַּאֲשֶׁר שָׁרָה, לָחֲמּו חַיָלִים בְּסַכִּינִים לְפַלֵס דֶרֶך בֶּהָמוֹן לְהַגִיעַ אֶל שּׁוּלֵי שִּׂמְלָתָּה לְנַשֵּׁק אֶת קְצוֹת אֶצְבָּעוֹתֶיהָ לָשִׁיֵּם כֶּסֶף רִיָאל לְאוֹת תוֹדָה זוֹהָרָה אַלְפַסִיָה, הַיוֹם, נִּתָן לִמְצֹא אוֹתָּה בְּאַשְׁקְלוֹן, בְּעַתִּיקוֹת ג', לְיַד לִשְׁכַּת הַסַעַד

“ – "זהרה אלפסיה", ארז ביטון

בשנת 1962 עלתה לישראל. בשנת 1965 תרמה לתערוכת תרבות יהודי צפון-אפריקה שנערכה בירושלים ובתל אביב את "טרקלין יהודי מרוקו". בטרקלין הוצגו מושבי קטיפה, וילונות ברקמת משי, כריות ברוקאד שזורות חוטי כסף ושטיחים ייחודיים[11]. שווי הטרלקין היה 50 אלף לירות ישראליות[12]. בשנת 1967 חודשו חגיגות המימונה בחגיגות ענק בשכונת סהנדריה בירושלים. לאירוע החגיגי תרמה אלפסיה פרוכת עשויה רקמת זהב טהור[13].

עם זאת, במרבית חייה בישראל אלפסיה התגוררה בתנאי מצוקה ובדידות בשכונת עתיקות ג' באשקלון. המשורר וחתן פרס ישראל ארז ביטון, ביקר בביתה בשנות השבעים, כאשר עבר בשירות הציבורי כעובד סוציאלי[14]. ביטון התרשם מאוד מגורלה וכתב עליה שיר הנלמד בבתי הספר לבחינת הבגרות בספרות[15]. ועדת ביטון להעצמת הזהות של יהדות ספרד והמזרח במערכת החינוך המליצה להוסיף את השיר בפרק החובה בשירה לחינוך ממלכתי וממלכתי-דתי[16].

בשנותיה האחרונות התגוררה בבית אבות. אלפסיה הוזמנה לחגיגות רבות של העדה המרוקאית בישראל והיו לה בארץ קרובי משפחה רבים. בבואו לישראל, הזמר והמלחין סמי אלמגריבי ארגן מסיבה לכבודה.

זוהרה נפטרה בשנת 1994 ונקברה באשקלון.

בשנת 2013 המחזאי רפאל אהרון מתיאטרון קדם השיק מחזמר אודות חייה של אלפסיה, אותה גילמה הזמרת דיקלה[17].

בשנת 2017 עלה המופע "מנינה סימון ועד זוהרה אלפסיה" בתיאטרון ירושלים. באותה שנה נטע אלקיים יצאה במופע מחווה לזוהרה אלפסיה בזאפה. המופע הפך בינלאומי ואלקיים הופיעה איתו בין היתר עם תזמורת ירושלים מזרח ומערב בישראל ובאירופה.

קישורים חיצוניים מיזמי קרן ויקימדיה ויקיספר ספר לימוד בוויקיספר: ניתוח השיר "זוהרה אלפסיה" MusicBrainz Logo 2016.svg זוהרה אלפסיה , באתר MusicBrainz (באנגלית) פיוטים ממרוקו אלסנדרה צ'וצ'י -מ"סיטי יוניברסיטי" ניו יורק דברי הסבר לדיסק לקט שירים מרוקאים

בהוצאה לאור של משרד החינוך והתקשורת של ממלכת מרוקו (באנגלית) דיווח בעיתון על פטירתה של זוהרה המובא באתר MarocMoreshet Ya Nas, Ya Nas – Zohra El Fassia Digitized

אתר Jewish Morocco. איל שגיא ביזאוי, בחזרה אל תור הזהב: לאן נעלמו כל היהודים שהצליחו כאמנים בארצות ערב? , באתר הארץ, 30 ביולי 2015 בן שלו, הסיפור האמיתי מאחורי אגדת זוהרה אלפסיה , באתר הארץ, 17 בנובמבר 2016 "שיר זוהרה אלפסיה" / ארז ביטון

באתר משרד החינוך (קידוד תווים: windows 1255) השיר "זוהרה אלפסיה" שירת המאה ה-20 שיר זוהרה אלפסיה - ארז ביטון - חלק א' שירת המאה ה-20 שיר זוהרה אלפסיה - ארז ביטון - חלק ב' הערות שוליים

הסיפור האמיתי מאחורי אגדת זוהרה אלפסיה , באתר הארץ

دانية الزعيمي, دونت زهرة الفاسية اسمها بمداد لا يمحى في قائمة أوائل المغنين المغاربة، الذين قدموا قطعا موسيقيا تعد، اليوم، تراثا للمغاربة جميعا، حيثما احتفلوا أخذوا في ترديدها… , ‏15 ביולי 2020 (בערבית)

Chants juifs (Zahra el Fassia) [74:14 ], Anthologie de la Musique Marocaine. Produced by the Royaume du Maroc Ministre de la Culture et de la Communication and Maroc Telecom. Directeur Artistique: Ahmed Aydoun., ‏2001-2002

Enrico Macias Sidi Hbibi - Olympia 1989 , ‏1989

מערכת האתר, מחזמר מרוקאי: זוהרה אלפסייה הזמרת של מרוקו , באתר "בטריבונה", ‏30 מאי 2013

ניצן פינקו, להאיר מחדש את זוהרה אלפסיה , באתר כלכליסט, 7 במרץ 2019

דודי פטימר, ‏שפה אחידה: גם 20 שנה אחרי שהתפרקה, שפתיים היא הדבר הבא , באתר מעריב אונליין, 21 בדצמבר 2018

פייסל עזיזי, Fayçal Azizi - Hak A Mama (Official Video) , ‏18 במרץ 2015

Asma Lmnawar - Haka A Mama - أسماء لمنور - هاك آ ماما , ‏3 ביוני 2016

Coke Studio Maroc, Coke Studio Maroc : هاك أ ماما - سلمى رشيد و ماكسيم , ‏3 באוקטובר 2017

נילי פרידלנדר, תרבות יהודי צפון אפריקה בתערוכה ססגונית בירושלים , בעיתון מעריב, ‏3 בפברואר 1965

תערוכת יהודי צפון אפריקה תיפתח ביום א' בתל־אביב , בעיתון למרחב, ‏10 ביוני 1965

בני קהילת פאז במרוקו מחדשים חג - "יום המימונה" , עיתון הצפה, ‏30 באפריל 1967

מערכת ישראל היום, ‏חתן פרס ישראל לשירה – ארז ביטון , באתר ישראל היום, 29 במרץ 2015

השיר מצוטט בתוך המאמר: איל שגיא ביזאוי, בחזרה אל תור הזהב: לאן נעלמו כל היהודים שהצליחו כאמנים בארצות ערב? , באתר הארץ, 30 ביולי 2015, בחלק המוקדש לאלפסיה

ארז ביטון, דוח ועדת ביטון להעצמת מורשת יהדות ספרד והמזרח במערכת החינוך

(עמ' 80, 146), באתר משרד החינוך, ‏2016 ביוני 29

ריקי כרמי, חדר חדשות דרום: מחזמר על זוהרה אלפסיה , בעמוד היוטיוב של "חדר החדשות", ‏2 באפריל 2013 https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%96%D7%95%D7%94%D7%A8%D7%94_%D7%90...