• Simone Veil, DBE (born 13 July 1927) is a French politician and attorney who served as Minister of Health under Valéry Giscard d'Estaing, President of the European Parliament and member of the Constitutional Council of France.

A survivor from the Auschwitz-Birkenau concentration camp where she lost part of her family, she is the Honorary President of the Fondation pour la Mémoire de la Shoah. She was elected to the Académie française in November 2008.

Veil was born Simone Annie Liline Jacob, the daughter of a Jewish architect in Nice, Alpes-Maritimes, France. In March 1944, Veil's family was deported, Simone, her mother and one sister to Auschwitz-Birkenau then Bergen-Belsen where her mother died shortly before the camp's 15 April 1945 liberation. Veil's father and brother also died; they are last known to have been sent on a transport to Lithuania.

Veil's other sister who had been arrested as a member of the Resistance survived her imprisonment in Ravensbrück. Veil returned to speak at Auschwitz-Birkenau in 2005 for the 60th anniversary of the liberation of the camps.

Having obtained her baccalauréat in 1943 before being deported, she began the study of law and political science at Sciences Po and Pantheon-Assas Paris II University, where she met her future husband Antoine Veil.

The couple married on 26 October 1946, and have three sons. Veil became an attorney and worked for several years as a civil servant in the Ministry of Justice.

Political career

• Member of the Constitutional Council of France : 1998–2007
• Minister of Health, Social security, and Family : 1974–1979 (Became member of European Parliament in 1979)
• Minister of State, minister of Health, Social affairs, and City : 1993–1995
• President of European Parliament : 1979–1982 (Elected member in 1979)
• Member of European Parliament : 1982–1984

http://www.faz.net/aktuell/politik/ausland/franzoesische-politikeri... http://www.europa.ch/nachrichten/simone-veil-juedin-franzoesin-poli...

-------------------------------
"‘Merci Madame’: Simone Veil Is Honored With Panthéon Burial," New York Times, July 1, 2018 https://www.nytimes.com/2018/07/01/world/europe/simone-veil-pantheo...

--------------------------------
"Thousands attend Simone Veil's burial in Paris Panthéon," The Guardian, July 1, 2018

https://www.theguardian.com/world/2018/jul/01/thousands-pay-tribute...

• Voir Wikipedia...

סימון וייל

(‏13 ביולי 1927 - 30 ביוני 2017) הייתה פוליטיקאית ועורכת דין יהודיה-צרפתייה, ניצולת השואה. כיהנה כשרה בממשלות צרפת והייתה נשיאת הפרלמנט האירופי.

קורות חיים

וייל נולדה בניס בשם סימון אנני ז'אקוב, בתו של ארכיטקט יהודי. במהלך מלחמת העולם השנייה, במרץ 1944, היא גורשה מצרפת עם משפחתה. יחד עם אמה ואחותה נשלחה וייל לאושוויץ-בירקנאו. אמה נפטרה כעבור זמן קצר, טרם שחרור המחנה ב-1945. אביה ואחיה נפטרו גם הם בתקופה זו, בעוד וייל ושתיים מאחיותיה ניצלו ונותרו בחיים. בתום המלחמה שבה לצרפת והחלה בלימודי משפטים ומדע המדינה, במהלכם פגשה באנטון וייל ונישאה לו ב-26 באוקטובר 1946.

בשנים 1974–1979 כיהנה וייל כשרת הבריאות בממשלותיהם של ראשי הממשלה ז'אק שיראק וריימון באר. במהלך כהונתה נחקקו חוקים המרחיבים את היתר השימוש באמצעי מניעה (1974) ולראשונה, לאחר מאבק פוליטי קשה, ניתן היתר חוקי לביצוע הפלות. בשנת 1979 נבחרה לכהן בפרלמנט האירופי ומיד לאחר מכן נבחרה לנשיאתו.

כהונתה כנשיאת הפרלמנט האירופי נמשכה עד 1982. וייל הייתה האישה הראשונה בתפקיד והייתה הראשונה לשאת בתפקיד כאישיות נבחרת (על פני מינוי פוליטי כפי שהיה נהוג עד אותה עת). בשנים 1984–1993 כיהנה פעם נוספת בפרלמנט האירופי ועד 1989 שימשה מנהיגת הגוש הליברלי-דמוקרטי בפרלמנט. במהלך שנים אלו הייתה יו"ר הוועדה לעניינים משפטיים (1982-1984), חברת הוועדה לאיכות הסביבה, בריאות וצרכנות (1984-1992), חברת הוועדה לנושאים מדיניים (1989 ובשנית בין 1990-1992), חברת הוועדה לענייני חוץ וביטחון ובמסגרתה בוועדת המשנה לזכויות אדם (1992-1993) וממלאת מקום בוועדה למעמד האישה (1989 - 1992). בין השנים 1989-1993 הייתה וייל חברת המשלחת של הפרלמנט האירופי לאספת הנבחרים המשותפת של נציגי האיחוד האירופי ונציגי מדינות אפריקה, הקריביים והאוקיינוס השקט שחתמו על אמנת לומה. עד 1992 כיהנה באספה זו כסגנית יו"ר.

בשנים 1993–1995 שבה וייל לכהן בממשלת צרפת בתפקיד שרת הרווחה והבריאות והממונה על הרשויות המקומיות.

משנת 1998 כיהנה וייל כחברה באספה החוקתית של צרפת. בשנת 2005 לקחה חלק בקמפיין לעידוד יצירת חוקה עבור האיחוד האירופי. מעורבותה זו הייתה נתונה לביקורת פנימית בצרפת, לאור סתירות שקיימות מתוקף תפקידה באספה החוקתית במדינה ועל אף יציאתה לשבתון במהלך תקופה זו. משנת 2003 חברת מועצת הקרן לסיוע לקורבנות שהוקמה במסגרת בית הדין הפלילי הבינלאומי. בנובמבר 2008 נבחרה לחברה באקדמיה הצרפתית, וב-2010 נכנסה לתפקידה, במושב הקרוי על-שם ז'אן ראסין.

בשנת 1979 הוענק לה תואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת בר-אילן. וייל היא כלת פרס קרל הגדול לשנת 1981, כלת פרס נסיך אסטוריאס לשנת 2005 ומשנת 1998 היא נושאת בתואר דיים במסגרת מסדר האימפריה הבריטית.

וייל נפטרה ב-30 ביוני 2017, שבועיים לפני יום הולדתה ה-90. במלאת שנה למותה הועברה לקבורה בפנתיאון של פריז. וייל היא האישה החמישית שנקברה בפנתיאון.

http://www.faz.net/aktuell/politik/ausland/franzoesische-politikeri...

https://www.nytimes.com/2018/07/01/world/europe/simone-veil-pantheo...

https://www.theguardian.com/world/2018/jul/01/thousands-pay-tribute...