Rabbi Asher Anschel Jungreisz, A.B.D. Csenger, Hungary

• 1873 - Link to Death Record - Csenger, Hungary
• Rabbi Asher Anschel JUNGREISZ was also known as Anton and Antal Jungreisz in Hungarian Records. See his death record and this article
• Rabbi of Csenger for 40 Years. Author of Menuchat Asher, published by his children posthumously. (Encyclopedia Judaica lists year of death as 1872)
• Great great grandfather of married third cousins Esther & Theodore Jungreis.
• See page 37, Shem Hagedolim Hasholaim L'Gedolei Hungariah, #203.

  ---

  
  

Yizkor - Csenger, Hungary: The Rabbonim of the Town

Asher Anshel Family Tree

The "Tshenger rov" Known by his famous book "Menuchat Asher"

ר' אשר אנשיל יונגרייז מטשענגער זצ"ל

Jewish Dynasties

ר' אשר אנשיל יונגרייז אב"ד טשענגער בעמח"ס שו"ת מנוחת אשר - ה' כסלו תרל"ד

נפלאות אשר : בו יסופר מכבוד קדושת אא"ז הרב ... מו"ה אשר אנטשיל שהי' אב"ד דק"ק טשענגער : מקצת נפלאותיו אשר פעל ישועות בקרב ישראל / הוצאתי לאור נכדו ישעי' הלוי יונגריז ...

JUNGREIS (Jungreisz), ASHER ANSHEL (1806–1872), Hungarian rabbi. Jungreis studied under Meir Eisenstadter and Jacob Koppel Altenkundstadt (Kunstadt) of Verbo, For 40 years he served as rabbi of Csenger and gained a widespread reputation for his piety, to the extent that from all quarters people turned to him for amulets and cures from ailments. He supported widows, cared for the education and marriage of orphans, and also sent considerable sums to the Hungarian *kolel in Ereẓ Israel. After his death his children published his Menuḥat Asher in two parts (1876–1908), consisting of talmudic exposition and responsa. Jungreis left three sons who served in the rabbinates of various Hungarian communities. ABRAHAM HA-LEVI (d. 1904) succeeded his father in Csenger. MOSES NATHAN NATA HA-LEVI (1832–1889) was rabbi of Fehergyarmat for 27 years, and of Tiszafüred for 21. He was the author of Torat Moshe Natan in two parts (1896, 1923) and of Menuḥat Moshe (1905). SAMUEL ZE'EV HA-LEVI (d. 1909) was rabbi of Bojom for 30 years. His three sons-in-law were also rabbis: Joshua Baruch Reinitz (1823–1912), rabbi of Balkany and then Galszecs; Samuel David Segal Jungreis (1837–1894), rabbi and rosh yeshivah of Fehergyarmat from 1868; and Jacob Schick (d. 1915), rabbi of Miskolcz and then of Nadudvar.

BIBLIOGRAPHY:

N. Ben-Menahem, Mi-Sifrut Yisrael be-Ungaryah (1958), 107f., 244f., 310f.; idem, in: Sinai, 61 (1967), 206; P.Z. Schwartz, Shem ha-Gedolim me-Ereẓ Hagar, 1 (1914), 17a no. 203; A. Stern, Meliẓei Esh al Ḥodshei Kislev Tevet (19622), 14b no. 39.

רבן ומושיען של ישראל - הגה"ק רבי אשר אנשיל הלוי יונגרייז זי"ע ועכ"י - ה"מנוחת אשר" מטשענגער תקס"ו – תרל"ד קטעים מרתקים מפרקי חייו

מאת: יעקב מרדכי רייניץ - נכד 'המנוחת אשר'

זה ספר תולדות "שמעתי ושמעו כולם עליו דברים נפלאים ונוראים ממעשיו וצדקותיו ממידותיו וטהרת נפשו וידו החזקה בתורה ועבודת השי"ת" כותב עליו שר התורה הגאון הקדוש מטשעבין זי"ע בהסכמתו שנתנה על הספר הקדוש "מנוחת אשר" מעניין לראות את התיחסותו של הגאון הקדוש מטשעבין, על כך שהמוצאים לאור הוסיפו את תולדות רבנו המחבר: "והנה עצם הספר אינו צריך להסכמה, וכבר הסכימו עליו גדולי ישראל בימים ההם, אך מע"כ ראוי לחיזוק ועידוד לא רק על הדפסת הספר, אלא גם בעיקר על העלותו עלי גליון ספר תולדות האדם הגדול בענקים הזה" ובסופו מפליג הגאון הקדוש על אודות החשיבות של הדפסת תולדותיו: "ואין ספק שספר זה ישמש דרך חיים ותוכחת מוסר להלהיב לבב בני ישראל לאבינו שבשמים"

תולדות האדם הגדול שמשו של רבנו הגה"ק רבי אשר אנשיל זצוקללה"ה הפציעה בעירה סעטשע שבהונגריה, לפני מאתים שנים תמימות, בשנת תקס"ו, למשפחה מפוארת מגזע היחס, גאונים וקדושים. אביו הגאון הקדוש, רבי שמואל הלוי יונגרייז מפאפא זצ"ל אב"ד אבראהם ולאחר מכן אב"ד סעטשע, ואמו הרבנית הצדקנית מרת מרים יוטל ע"ה, בת הגאון הקדוש מוה"ר אשר אנשיל וויענער זצ"ל, אב"ד מישקאלטץ.

אשרי מי שראה פניו משחר ילדותו הכירו עליו כי עדיו לגאון ולתפארת, ומאז נודע לעילוי העתיד להפציע ולהאיר את שמי היהדות. בהיותו בן שש שנים בלבד, אירע עמו מעשה פלא, שראה בחלומו את האבות הקדושים, ועמהם אליהו הנביא, ולא ידע להחליט למי עליו להקדים ולתת שלום, עד שנזכר במאמר "אשרי מי שראה פניו בחלום, אשרי מי שנתן לו שלום והחזיר לו שלום" ונתן שלום תחילה לאליהו הנביא זכור לטוב.

דברי הצומות כבר בהיותו צעיר לימים הרבה בסיגופים ותעניות. בדברי הספד שנשא עליו חתנו הגאון רבי יהושע ברוך רייניץ זצ"ל, אבד"ק טשעטשעוויטץ, אמר עליו: "כמעט שליש מימי חייו עברו עליו בתעניות, ופעמים רבות התענה במשך ימים רבים בזה אחר זה, כשרק בלילה הוא טועם משהו ומיד חוזר ללימודו בעיון במשך כל הלילה". פעם כשנצרכו להכניס שקים מלאים קמח לבית רבו רבי קאפיל חריף בעל חידושי יעב"ץ, והבחורים ניסו לסייע בכך, ולא הצליחו, קרא היעב"ץ לרבנו, ובקש ממנו להכניס את השקים, כשהוא מצביע על רבנו ואומר לבחורים: ראו נא את "אנשל" שכוחו גדול משלכם – למרות שהוא שרוי כהיום ביום השלישי לתעניתו ברציפות שלושה ימים לילה ויום.

בחור ויושב בישיבה את תורתו וחכמתו שאב רבנו מרבותיו הגדולים, אותם חיבב והעריץ וכמים פנים לפנים אף הם החזירו לו אהבה, בפרט בראותם כי נטע שעשועים עלם חמד זה לגדולות נוצר, ועדיו לגאון ולתפארת, ועתיד להאיר את עיני ישראל בתורתו. בהגיעו לעול תורה ומצוות בהיותו בגיל שלושה עשר למצות גלה למקום תורה, לישיבתו של הגאון מהר"ם א"ש בעל "אמרי אש" שהיה אז אב"ד ור"מ דק"ק באלאשא - יארמאט, במשך שנתים ימים השקיע שם את כל מרצו בעבודת השם ויגע בתורה בהתמדה רבה.

יודע לברך בעבותות אהבה התקשרו הרב והתלמיד ואף לאחר שנים כשכבר היה רבנו רב בטשענגער עדיין שררה ביניהם קשרים והערצה עמוקים זה לזה, כשהיה פעם אסיפה, ורבנו הגיע לבקר בהיכל רבו, ביקש ממנו רבו שיואיל לברך את ילדיו, אך רבנו מיאן בדבר, לאחר הפצרות מרובות העמיד רבנו את צאצאיו מולו, לפי הסדר שכך עלתה במחשבה לפניו, ובירך אותם, בהזדמנות זו, אמר עליו רבו: רבה של טשענגער יודע כיצד מברכין "רבה של טשענגער יודע כיצד מברכין - טשענגערער רב וייסט וויא מען ברויך צו בענטשין". ויהי מקץ שנתיים ימים, שם פעמיו ל"ווערבוי" לישיבתו של הגאון רבי קאפיל חריף ז"ל בעל "חידושי יעב"ץ", שם הצטרף רבנו לשיעוריו העמוקים בפלפול ובסברא גג על גג, לתדהמתם של כל הלומדים, כיצד בחור צעיר כבן חמשה עשר שנים, יורד לעומק הנלמד, עם סיום השיעור קרא מוה"ר קאפיל חריף זצ"ל, לרבנו לבוא עמו לחדרו, בהכירו עליו כי לגדולות נוצר, ועדיו לגאון ולתפארת, וקרא רבו לחייט שיתפור עבור רבנו מלבושי כבוד, לבגדי שבת וחול, באומרו: "בחור רך ושנים וזקן בחכמה יש להלבישו בכבוד". בהזדמנות זו אף התבטא: "שרואה עליו אור גדול".

האווזים שחזרו בתקופה לימודו בישיבה היה רבנו מתאכסן אצל סוחר שהיה מסחרו בקנית ומכירת אווזים, מדי יום ביומו, היה מתחדשת היללה בבית הסוחר לאחר שבאורח פלא היה מדי בוקר חסר אווז, למורת שהאווזים היו מונחים במקום סגור, ולא היה שום פגם בדלת או במנעול. רבנו שראה בצער הסוחר, הציע עצמו לשמור לילה אחת על האווזים, לבדוק את פשר ההעלמות המוזרה של האווזים, ויהי בבוקר והראה רבנו לסוחר את כל האווזים נמצאים במקומם בשלימות, ובנוסף אף האווזים שנעלמו בימים הקודמים. – חיש הגיע המעשה אל אזני רבו, אשר שלח להתריע את רבנו, כי אל יתגרה בהם חס ושלום, כדי שלא יתגרו בו, כשהכוונה ברורה על התגרותו בכוחות החיצונים.

דרך לימודו ב"ווערבוי" המשיך לשקוד רבנו על התורה ועל העבודה במשך חמשה שנים. לאחר שהגיע אליו שמע חריפתו של הגאון רבי מאיר אלמאש זצוק"ל שיגר אליו עניין מסוים שהתקשה בו בלימודו ולאחר שהג"ר מאיר השיב לו בעמקות ובחריפות כדרכו בקודש, בלא להטות מהבנת הסוגיא בדרך הפשט הישרה כתבניתו, נוכח רבנו לראות את דרכו המיוחדת, וביקש לאמץ לעצמו דרך זו, ועל כן החליט להתקבל בישיבתו ולתהות על דרך לימודו. בנוסף לכך אף שמע שבמחיצתו יוכל לשקוד על תלמידו ביתר שאת, מחמת שהג"ר מאיר – בהיותו עשיר גדול - מספק את כל צורכי תלמידיו בהרחבה.

מה' יצא הדבר ומהשם מצעדי גבר כוננו – בדרכו לאלמאש פגש רבנו בחור הנמנה בין תלמידי ישיבתו של הגה"ק מרן בעל ה"חתם סופר" זצוק"ל ומגיע מפרשבורג והולך בשליחתו של החתם סופר, ובאמתחתו אגרת המיועדת להגאון רבי מאיר אלמאש, ובהיות ששמע שרבנו אף הוא הולך לאלמאש, העביר את שליחתו לידיו, להעביר את האגרת ליעדה. כשהגיע רבנו לאלמאש, פנה מיד אל הג"ר מאיר על מנת להתקבל לישיבתו, לאחר שהג"ר מאיר שאל ודרש למעשיו, התעניין על מקום לימודו הקודם, ואף השתעשע עמו בדברי תורה, שש לקבלו כתלמיד בישיבתו לאחר שנוכח בעוצם גאונותו של הבחור התלמיד חכם העומד לפניו. ללא שהות והפוגה נכנס רבנו לבית המדרש להמשיך בלימודו, אך מיד נזכר שעליו להעביר את האגרת המיועדת להג"ר מאיר אלמאש. כשמסר לו את האגרת תמה הג"ר מאיר: "מכתב מה"חתם סופר" בידך? והלוא אמרת שהגעת מווערבוי, ולא מפרשבורג?" ועל כך השיבו רבנו על אודות הבחור, השליח, שמסר לו שליחתו. כשפתח את האגרת עמד הגאון משתומם, כשהוא קרא בו: "המוסר כתב זה הוא תלמיד חכם גדול ומושלם בכל המעלות, זה הוא ראוי להיות חתנך, וכשיראה לך מכתב הזה תוכל לגמור את השידוך בשעה טובה ומוצלחת" – היתה זאת תשובה לבקשתו של הג"ר מאיר, שהוא מבקש בחור כהלכה, המושלם בכל מידה נכונה עבור בתו שהגיעה לפרק בתולה נשאת. פנה הג"ר מאיר אל רבנו ושאל את פיו מה דעתו על השידוך, השיבו רבנו: "נראה כי מאת השם היתה זאת, ומה' יצא הדבר, ולא אוכל להמנע מכך, אך לא אוכל להשיב דבר טרם התיעץ עם אבי. שלח אותו הג"ר מאיר אלמאש לבית אביו, כשהוא משגר עמו מתנות ובגדים נאים.

קפצה לו הדרך על אם הדרך זכה רבנו לקפיצת הדרך על ידי בעל עגלה פלאי, שהביאו עד לבית אביו, ואשר - אביו הגדול – של רבנו אמר על כך שהוא מאמין באמונה שלימה, שהיה זה אליהו הנביא שבא לקראת בנו, כשראה את צערו כאשר שקעה לו השמש, כשהוא נמצא באמצע היער המפריד בין העיירות, וצערו היתה כנה רק על כך שעדיין אינו יכול לקיים מצות כיבוד אב. כמובן, מיד לאחר שהעלה רבנו את ההצעה לאביו, כאשר הוא מפרט את פרטי המעשה, התחילו הוריו להתכונן לחתונה שהתקיימה באלמאש, עם הכלה, הרבנית הצדקנית מרת ניחא ע"ה. סמוך על שולחן חותנו, בבית שזכו בו לשתי שולחנות של תורה וגדולה במקום אחד, המשיך רבנו להתעלות בגינוני קדושה נעלים, תוך שקידה על התורה ועל העבודה, והזדככות בתעניות וסיגופים, עד אשר שמעו יצא לפניו בכל המדינה.

הצעת הרבנות ב"סעטשע" ביום כ"א כסלו שנת תק"ץ נפטר עליו, אביו הגדול, הגאון רבי שמואל הלוי ששימש כאב"ד סעטשע, וכדבר המובן, ביקשו בני הקהילה, מרבנו למלאות מקום אביו ברבנות, אך רבנו אשר חשש כי טרדות הקהל יפריעו לו להתמיד בתורה כחפצו, וכפי יכולתו כעת כשהוא סמוך על שולחן חותנו המספק לו את כל צורכו בהרחבה, לא נענה לבקשתם. ועל כן הניחו את המקום להתגדר בו לאחיו הצעיר ממנו הגה"ק רבי שרגא פייש זצ"ל, למרות שעדיין היה בחור, אך בתנאי קודם למעשה, שיעמוד לבחינה, לפני הגה"ק מרן בעל ה"חתם סופר" זי"ע, שיתן לו היתר הוראה, והורמנא דרבנן, להורות לישראל את הדרך ילכו בה. - לשם כך, נסע רבי שרגא פייש, ל"אלמאש" אל אחיו, כדי לחזור עמו על תלמידו, ויחד עסקו ששה חדשים בשמן המאו"ר, ובזאת באו אל הגה"ק מרן בעל ה"חתם סופר" זי"ע.

הברכה המשולשת ה"חתם סופר" בחן אותם בקפידה רבה, ובחומרה יתירה, אשר כפי שהתבטא, לבנו הגה"ק בעל ה"כתב סופר" נהג כן כדי להמתיק מעליהם את הדינים. לאחר מכן העניק להם היתר הוראה, כשהוא נוהג בהם כבוד וחיבה יתירה, מאחר שראה אותות מן השמים על פיהם הבין שעליו להזהר בכבודם של הני צנתרי דדהבא. חזיון מדהים שכלל לא היה רגיל אצל ה"חתם סופר" ראו באותה עת שהעניק להם את היתר ההוראה, כשהוא מברך ברכה משולשת, כשהוא קם ממקומו ופנה לרבנו ומברכו בזה הלשון: "רבי אשר אנשיל, תזכו להרביץ תורה וטהרה בישראל", וחזר וישב על מקומו. ושוב קם בשנית וברכו: "רבי אשר אנשיל, תזכו לעשות תשועה בישראל". וכן היה בשלישית, שישב וחזר וקם וברכו: "רבי אשר אנשיל, תזכו לראות דור ישרים יבורך". ובזה פטרם לחיים ולשלום. מספר שנים בודדות לאחר מכן, החלו ברכותיו של בעל ה"חתם סופר" להתקיים, כאשר בשנת תקצ"ד, קיבל רבנו את הרבנות בעירה "טשענגער" שם החל להרביץ תורה וטהרה בישראל, ועם זאת התקיימה הברכה הראשונה במלואה.

תורה מתוך הדחק עני ומחוסר כל, ישב רבנו בטשענגער בשנותיו הראשונות במקום, ובהיות שלא רצה להזדקק לבריות, העלים את מצבו מבני קהילתו, שבוודאי לא היו מניחים את הרב לחיות בצער ודוחק. עד כדי כך, היה מצבו הדחוק של רבנו, שבימות החורף כאשר הקור גבר, ובביתו לא היה די מחסורו כדי להסיק את התנור, ישב רבנו יחד עם בניו על גבי המיטות, כשהם מתכסים בכרים וכסתות כדי להתחמם, ובכדי שאיש לא יפתיע אותם בהכנסו ויראה את מצבם נעלו את דלת החדר. וכך ישבו והתיגעו בתורה מתוך עוני ודחק, כשאת מעיינם הם משקיעים בלימוד התורה, כשהם שוכחים מכל הסובב אותם.

בקי בשולחן ערוך בהתמדתו העצומה הצליח רבנו לרכוש בקיאות מדהימה בכל מכמני התורה כפי שאף העיד עליו ה"חתם סופר" שכאמור בחן את רבנו בקפידה רבה, ואף הסמיכו להורות בישראל: "הטשענגער רב, יודע את השולחן ערוך משפה ולחוץ בבקיאות נפלאה".

גנזי אוצרות המלך לא רק בנגלות התורה עשה רבנו חיל בתלמודו, אלא אף נכנס בסוד אוצר החכמה הגנוזה המיועד לחכמים מופלגים, בני עליה ובעלי מדריגה, הגה"ק מ"פיסטין" בעל "תוספות חיים" תלמידו של הרה"ק בעל ה"קדושת לוי" ובעל ה"תניא" ושאר צדיקים זי"ע, אמר על רבינו שלא מצא בכל מדינת הונגריה מקובל גדול כמותו, וכל כתבי האר"י ז"ל שגורים בפיו, וכל אלו הם על דרך תלמידי הבעש"ט הקדוש זי"ע.

יודע להתפלל עד היכן הגיעו ידיעותיו המופלגות של רבנו בחכמה גנוזה זו, ניתן ללמוד מהמעשה הבא, אשר אף יעיד לפנינו על חליפת מכתבים שהיה לרבנו עם הרב הקדוש רבי מאיר מפרמישלן זי"ע, ועל כוחו הגדול של רבנו בתפילות. היה זאת בהזדמנות כשהגיעו שני יהודים מארץ הונגריה לפני הרב הקדוש רבי מאיר מפרימשלן, ושאל את פיהם אם הם מכירים את רבנו, לאחר שהשיבו בהן, שאל אותם הרב הקדוש: "היכול הוא להתפלל - קען ער דאווינען" ומחמת שלא הבינו כוונתו שתקו ולא ענו, אך בסיום שיחתם אמר שוב הרב הקדוש: "היכול הוא להתפלל - קען ער דאוינען" ואף עתה לא הבינו את כוונתו, אך כעת הוסיף להם הרב הקדוש, ואמר להם: "תמסרו לו פריסת שלום בשמי, ותאמרו לו שהוא יודע להתפלל", כעת כבר לא יכלו להתאפק על דבריו התמוהים של הרב הקדוש, ושאלו את פיו על פשר דבריו. השיב להם הרב הקדוש, ביקשתיו במכתב שישנה את סדר תפילתו לנוסח ספרד, וציינתי לו את כוונות האריז"ל שתואמים לנוסח זה, אך הוא השיב לי במכתבו כשהוא מציין את רוב הכוונות, ואת המקומות אותם מכוונם גם לפי נוסח אשכנז, והוא מסיים ובשביל המקצת הנשאר, אינו רוצה לשנות את סדר תפילתו בה הוא רגיל.

יד ושם בלימוד ותפילות בתקופה זה בה ישב רבנו על כסא הרבנות בטשענגער, יצא טבעו בעולם, כאיש קדוש ובעל מופת מופלא, עד אשר אף גדולי וצדיקי דורו הפליאו אותו ביותר, כתוצאה מכך רחשו לו חיבה והערצה מרובה. אחד המכתבים המעידים על כך הוא ללא ספק אגרתו של הגאון הקדוש רבי יוסף שאול נתנזון זי"ע, שמזכיר עצמו לפני רבנו בשמו ובשם אמו, זאת מלבד תוכן המכתב עצמה, כפי אשר לפנינו, בה מפליג על כוחו הגדול של רבנו בלימוד ותפילות, וכבר בשעתו עשתה מכתב זה רושם גדול, וגדולי ישראל הפליאו מאוד:

ב"ה, יום ג' בשלח תרכ"ט לפ"ק, לבוב. שלום וברכה וכ"ט לכבוד הרב הגאון הצדיק החסיד המפורסם וכו' מהו' אשר אנשיל נ"י, האבדק"ק טשענגער יצו"א. מכתבו הגיעני. שמחתי בשמעי משלומו ומשלום תורתו, וגם שמחתי כי יש לו יד ושם בלימוד גפ"ת וגם בתפילות ובקשות, ועיין רמב"ן על התורה על פסוק כי יבא אלי העם לדרוש אלקים... וד' יעזור לו שירא שמים יצא ידי שניהם בתפלות ובקשות ובלימוד תוה"ק. אלה דברי הדו"ש באהבה מבקשו שיתפלל בעדו, הצעיר יוסף שאול הלוי נאטהענזאהן

בן חנה לבריאות הגוף ולרפואה שלימה

תשועה בישראל "בשנת תר"ב החל רוח השם לפעמו ותרב חכמתו ברפואה ובסגולה ובפלאי הטבע, וינהרו ויקבצו אליו מרחוק ומקרוב וגם כל חלי וכל מכה אשר לא כתובה בספרי הרופאים אשר לא השיגה ידם במה לרפאתה, הוא בחכמתו ובצדקתו הצליח ומפליא לעשות ועמד לישועה לימין ישראל" מצטטים אנו את לשון הפז בספר "שם הגדולים החדש". בזאת התקיימה במלואה אף ברכתו השניה של ה"חתם סופר" שברכו "תזכו לעשות תשועה בישראל".

המלאך רפאל לפי המקובל החל רבנו להתפרסם בעולם כפועל ישועות ובורא רפואות על ידי שליח מן השמים, שבא להושיעו מצרתו ומעוניו. היה זאת באחד מימי החורף כאשר רבנו עסק בתורה כשהוא נעול בחדרו יחד עם בניו, כשהם מתכסים להתחמם, לפתע נעמד איש מזוקן בעל הדרת פנים מול רבנו, ושאל אותו: "רבה של טשענגער, האם הינכם רוצים לדעת מה הוא התרופה העוזרת לכאבי ראש, ומה מועיל לכאבי בטן, ובמה יושע הסובל ממחלות לב, וכל שאר כיוצא בזה – אני מוכן לגלות לכם". השיבו רבנו: "מבקש אני ממכם שלא תגרמו לנו ביטול תורה". התנצל האיש ואמר: "לא אפריע לכם ללמוד, ואכתוב את התרופות על גבי השולחן". עד שסיים רבנו את לימודו, נעלם האיש לאחר שכבר הספיק למלאות את השולחן בשורות צפופות, שמות של מחלות שונות, ושמות התרופות ואופן הסגולות המועילות עבורן, אז התפנה רבנו לחשוב, שכיצד נכנס הזקן לחדר הנעול. לאחר חיפוש ויגיעה שלא מצאו את האיש בעיר, ולאחר שהרבנית ניסתה למחוק את הכתוב ללא הועיל, הבין רבנו שאין הדבר פשוט כלל, והעתיק את כל הכתוב על השולחן לתוך ספר, ורק אז הצליחו למחוק את הנכתב על השולחן.

בורא רפואות אדון הנפלאות ימים ספורים עברו, ואנשים נשים וטף זקנים עם נערים, התחילו לחלות את פני רבנו להחלימם ולרפותם, באמרם שיהודי מזוקן ונשוא פנים, - בתארם את פני האיש שרשם את התרופות על גבי השולחן – עבר בכל בית ובית בכל הסביבה והודיע שהרב מטשענגער יודע לרפאות את כל המחלות. ומאז נתפרסם רבנו כפועל ישועות ובעל מופת, ועמד לישועתן של ישראל ימים רבים. למרות המופתים הרבים אשר לא יספרו מרוב, אשר נתפרסמו על שמו, ניסה רבנו לתלות כל מופת, ישועה ורפואה בדרך הטבע, כשהגיע אי-מי לבקש ממנו רפואה, חקר ודרש אותו אודות מחלתו, רשם לו מרשם עבור הרוקח, אותה משמש בידיו הטהורות, ושולחו אצלו לקבל את רפואתו, לפעמים לא רשם אלא תה פשוט, או עשבים שונים, ברצונו לתלות את הישועה בסמי המרפא, ולהסתיר את כוחו. ידוע היה שעד שרבנו אינו ממשמש את המרשם בידיו הטהורות עדיין לא המשיך את הישועה ועדיין אין בכח הרשום על גבי המרשם לרפא.

הרוקח שהתעשר מעשה ברוקח של העירה טשענגער שנודע כעשיר עצום, נאלץ להעתיק את מגוריו למקום אחר, ואחר החליפו בעבודתו, ומילא את מקומו, לאחר זמן נפגשו שני הרוקחים יחד, ושאל הרוקח הישן את מחליפו האם כבר הספיק להתעשר, השיבו הרוקח הראשון, שבינתיים לא התעשר, שאל אותו הרוקח הראשון: "מה אירע, וכי הראבינ'ער כבר אינו בין החיים או שפסק מלשלוח חולים אצלו" ענה לו מחליפו, ואמר "אכן, הוא עדיין שולח אלי את החולים, אך אין לי תמיד את התרופות שהוא רושם". השיבו הראשון: מה הנך משטה בעצמך שהתרופות מועילות, אין זה כי אם בכוחו של הראבין, תן לחולים את התרופות המצויות בידך, ובזכותו כבר יתרפאו החולים".

אין כוחו אלא בפה במכתב של בן רבינו הגה"ק רבי שמואל דוד הלוי זי"ע - המהרשד"ה מבאר את כח הרפואות של אביו, שלא היה זאת בכח התרופות שחילק, אלא בזכות תפילותיו על החולים, בהקשר לכך הוא מציין עובדה באחד שהגיע לפני אביו עם מחלה אשר הרופאים אמרו נואש לחייו, ורבנו נתן לו על כך מרשם כדרכו, ושב ורפא לו, לאחר זמן תקפה עליו שוב המחלה, וכיון שכבר ידע את התרופות חזר ונטל אותם, אך ללא הועיל, עד אשר חזר והגיע לרבנו, ששוב נתן לו את אותן התרופות כבראשונה, וכפי שנטל אותן החולה בעצמו בשניה, ושוב חזר האיש ונרפא.

קדרה חלבי במקום בשרי היה ונתן לאחד שסבל מכאבי בטן, סגולה להניח כיסו של קדרה חמה, על בטנו של החולה, והלה נתרפא, לאחר זמן יעץ החולה לאחר שאף הוא סבל כמותו מכאבי בטן עזים, שינסה אף הוא את הסגולה שקיבל מרבנו, אשר הועילה אצלו. לאחר ששמע הלה לעצתו וניסה להניח כיסו של קדרה על בטנו, ולא הועיל, הגיע אל רבנו, לשאול ולבקש ממנו רפואה לחוליו, כשאך שטח את מחלתו יעץ לו רבנו, להניח כיסו של קדרה חמה על בטנו, נענה החולה, והרי כבר ניסתי את זאת ולא הועיל עבורי, השיבו רבנו האם הכיסו היתה של קדרה בשרית או חלבית, השיב הלה, היה זאת של קדרה בשרית, אמר לו רבנו: "הרי יש להניח כיסו של קדרה חלבית - לך והנח אותה על בטנך כפי שאמרתי ותתרפא".

תולעת ולא (ה)איש היה והגיע אחד לרבנו, עם חולה אשר מנענע תמיד את ראשו מעלה ומטה, ציוה לו רבנו לישון על גבי מחצלת קנים, לאחר מספר ימים נרפא הלה מחוליו, נענה רבנו, שהיה לו תולעת בקרום המוח, והיא גרמה לו לנענע את ראשו, ולכך ציותי עליו לשכב על מחצלת קנים, מכיון שתולעת זו אוהבת את ריח הקנים, ועל ידי כך יצאה ממנו התולעת.

נעשית לו סם החיים בספר "דרך חיים" של כ"ק מרן אדמו"ר זי"ע מצאנז, מביא שהרה"ק רבי אלעזר רישא זי"ע היה בקי גדול ברפואות, והגיע אליו אחד שקיבל מרשם מרבנו, לשמוע ממנו את חוות דעתו על כך, השיבו "אילו היית מקבל מרשם זה מרופא, הייתי אומר לך שהיא סם המוות עבורך, אך אם קבלת את המרשם מרבה של טשענגער – שוב אינו דומה שלצדיקים יש רפואות אחרות לגמרי".

כבר פעלת ישועה היה והגה"ק מו"ה מנחם מענדל אבדק"ק דעש, בעל שערי צדק זצ"ל הגיע אל רבנו לאחר שנשלח על ידי אביו הגה"ק ר' משה זצ"ל אב"ד דעש, לטשענגער אל רבנו ולהרה"ק מרימנוב, מאחר שעדיין לא נפקד בבנים. לאחר שבשבת ראשונה שהה בטשענגער אצל רבנו, אמר לו רבנו: "סע לרימנוב כי כן ציוה עליך אביך, על אף שכבר פעלת ישועה עבורך".

עינים צופיות עוד אחת מהנפלאות המיוחדות שראו אצל רבנו, היא ראיתו למרחוק, כשעיניו הקדושות צופות למרחק אלפי פרסאות, לדעת את המתרחש בריחוק מקום, ותלמידו הגה"ק רבי הערצקי מראצפארד זי"ע העיד עליו שהיה ביכולתו לראות מסוף העולם עד סופו, ואף אודות לכך התדבקו רבים על דלתו לסייע ולהושיע אותם, לגלות מקום האבידה או הגניבה. פעם התבטא רבנו על עצמו: "מי שלא פגם אין שום מחיצה מפסקת עבורו".

והשיב את הגניבה אף היה והגיעו אליו אנשי קבוצה שעסקו בגניבות, להתלונן בפניו, על כך שהוא מתערב בעיסקיהם, והוא שולח אצלם לחפש את הגנבות שברשותם, כשהם אומרים לפניו: "על הרב לעסוק בתורה ודברי קדושה, ואל לו להתעסק בגניבות". השיב להם רבנו: "דעו לכם, שאני מביט על הגניבות שלכם, רק במקום שאסור ללמוד ולהרהר בדברי תורה".

היה והגיע אל רבנו איש שנאבדו לו שלושה שוורים, כפי ציוויו של רבנו נסע האיש ליום השוק ב"טשאנאד" ושם שתה מן אבק מעורב במים, שנתן לו רבנו. בהגיע יום השוק, עשה האיש ככל אשר ציוה עליו רבנו, ושתה את האבק, אשר גרם לו להשתלשל, ועל כן התחיל מיד להתרחק ממקום שהתקיים השוק למקום צדדי, ושם מצא את השוורים.

לרבות תלמידי חכמים מיום ליום גברה הנהירה ההמונית לטשענגער להתדפק על דלתו של רבנו, אשר שמעו יצא בכל המדינה, עם זאת, רחש רבנו יחס מיוחד של חיבה לכל מי שהיה בו ריח של תורה, ואוקיר מאוד את התלמידי חכמים, כשהוא משתדל לכבדם ככל יכולתו, וכל אימת שהגיע לפניו שמועה על תלמיד חכם השרוי בצער, היה משתתף בצערו ממש, וכן כשהגיעה לפניו הידיעה על שמחתו של בן תורה, היתה השתתפותו בשמחתו עצומה. זכה רבנו ובגינו התקדש שם שמים, גם בין הגויים, עד שהרופאים הנודעים מוינה בירת אוסטריה שלחו אליו את החולים שאפסה תקוותם.

החולה המדומה אחד משרי המדינה, ערך משתה בהם השתתפו שרים רבים ונכבדים אשר הגיעו לטרקלינו מקרוב ומרחוק, ויהי כטוב ליבו, גלגל את סיפורו על הרב המחולל אותות ומופתים, החליטו השרים לנסות את הרב, והזמינו אותו אליהם, לראות את שלום השר, אשר עלה למטה, ועשה עצמו כחולה, כשהגיע רבנו שאל את החולה על מחלתו, והוא התאונן לפניו על יסורים קשים, אך כשתפס רבנו את דופק ידו הרגיש באמתלה, והבין את מחשבתם הרעה. מיד נשא רבנו עיניו לשמים, וסובב אל הנוכחים אשר המתינו לתשובתו כדת מה לעשות בחולה, ואיזה רפואות יש לרכוש עבורו, והשיב להם, שמחלתו מסוכנת ואין עצה ורפואה עבורו. ויצא רבנו מן המקום ואת הדלת סגר אחריו, הנוכחים פרצו בצחוק על הרב שאין בו ממש ואינו יודע מאומה, אך מיד נהפך לאבל מחוללם, כשהבחינו שהשר מוטל במיטה, ללא רוח חיים.

דין תורה עם השותף השלישי מעשה שהגיע אל רבנו יהודי ששלושה בנותיו כבר הגיעו לפרקן ולרש אין כל, ובידו טענה שיש לו דין תורה עם השי"ת, שהרי איתא בגמרא שלושה שותפים באדם, וע"פ הלכה כששנים מתוך שלושה שותפים מסכימים לדבר, חייב אף השלישי להסכים, והלוא אני ואשתי כבר הסכמנו להשיא את הבנות, רק השותף השלישי מעכב. ואמר לו רבנו להמתין בחוץ עד לאחר שיתעץ עם בית דינו, באותה עת שהמתין היהודי בחוץ כתבו לו המלצה, וקראו לו להיכנס לקבל את הפסק, כשרבנו אומר לו לך מחר לשוק בין הסוחרים. ממחרת כשהלך היהודי לשוק, העיפה הרוח ממנו את הפסק בפתאומיות, ונפלה לתוך גימה, מיהר היהודי להרים את הפסק, אך מה נשתומם לגלות במקום מטמון של צרור כסף, שהספיק להשיא את שלושה בנותיו, מיד חזר היהודי על רבנו, להודות לו לו על הפסק שנתקיים.

מוציא יקר מזולל היה ובשעת לילה הגיעה אשה אל רבנו כשהיא מתאוננת על בעלה שהתמכר לשחק בקוביא, ובעקבות כך זנח את עול פרנסת הבית, ואף אינו לומד ומתפלל כלום, ואך מחמת הבושה היא מנעה עצמה עד היום להגיע אל רבנו. אבל מאחר שבלילה זה היה לבעלה יארצייט, ולמרות זאת לא למד משניות כפי שנהג מדי שנה, שוב לא יכלה לסבול זאת, ועל כן סיימה האשה, אם יוכל רבנו להשפיע עליו מוטב, ואם לאו הרי היא מוכרחת להתגרש ממנו. לשמע הדברים נשתנה צורתו של רבנו ופניו בערו כלפידים, והוא התחיל להתהלך בבית המדרש, מקצה אל קצה, מאחר שהאשה לא שמעה תשובה על דבריה, דחקה שוב ברבנו להשיב לה, וצעק רבנו בקול: "עס גייט נישט" "עס גייט נישט" וואס ווילען זיא בייא נאכט זאל איך מיט זיי טשעפענען? גייען זיא נאר געזינטערהייט אהיים מארגען ביי טאג קען מען מיט זייא בעסער אויס פירען, - אין זה הולך כעת, וכי מה היא רוצה, שהתגרה בהם בלילה, מוטב שכעת תשוב לביתה ובבוקר יכולים להצליח עמהם יותר. חזרה האשה לביתה כשהוא סוברת בתומה שרבנו אינו רוצה ללכת אל כת המשחקים בלילה.

ויהי בבוקר, שינה רבנו את מנהגו להתפלל בבית המדרש, והלך להתפלל בבית הכנסת, שם המתין רבנו עד למנין בו יפגוש את בעל האשה. כשהגיע האיש שאל אותו רבנו: "האם יש לך יארצייט היום?" כשנענה הלה בהן, אמר רבנו: "היום יהיה תיקון טוב וגדול", והאנשים אשר בבית המדרש, תמהו לשמחה מה זו עושה, על התיקון של אותו בעל בית. לפני התיבה ניגש הבעל ייארצייט, בתפילת שמונה עשרה האריך רבנו כדרכו, ובנתיים נרדם האיש על עמוד התפילה, כשסיים רבנו את תפילתו, המתין עליו וציוה שלא להעירו, לפתע צעק מתוך שנתו את שם "הקלף" המנצח, והתעורר... מבוייש כולו זרק עצמו הבעל יארצייט לפני רבנו, כשהוא ממרמר בבכי: "רבי, רבי, ברצוני לשוב בתשובה. רבנו הורה לו לקום, באומרו: "כבר אמרתי שהיום יהיה כאן תיקון טוב וגדול", וציוה עליו רבנו ללכת למקוה, ולחזור לפניו עם הקלפים. כשחזר האיש נטלו רבנו עמו לחדרו המיוחד שליד בית הכנסת, המתפללים אשר עקבו מבחוץ שמעו את רבנו אומר יחד עמו וידוי, לאחר מכן שמעו אותו צועק בקול יללה מרה, ואומר: רבי שוב לא אשחק. לאחר מכן שמעו את קולו של רבנו אומר לו: אתה רואה עם מי הנך משחק!?". לאחר זמן סיפר בעל המעשה עצמו על מה שעבר עליו בחדר, שלאחר שסיים לומר את הוידוי ותפס רבנו את הקלפים והפיצם על הארץ, באותה עת ראה דמיות אנשים הרוקדים במחול, ועל כך אמר לו רבנו: "אתה רואה עם מי הנך משחק!?", לאחר מכן אמר לו רבנו: "איני שואל אותך מי עוד היה בין המשחקים, אלא אך זאת אומר לך לומר להם, שמי שימשיך לשחק בכך, מרה תהיה אחריתו. סוף דבר: האיש נעשה בעל תשובה, ואף יסד חברת תהילים, אבל אנשי העיר נמנו מלהצטרף מפני שאמרו שאלו שנמנו על המשחקים בקוביא, הם אלו שמגיעים לאמירת התהילים, אך לאחר שרבנו עצמו הצטרף לחברה זו, ומי ראה אותו יוצא ואינו יוצא...

"אתם צדיקי אמת" כשהיה הרב הקדוש ה"דברי חיים" מצאנז זי"ע בפסט, נסע רבנו מטשענגער לפסט – מרחק רב כדי לשחר את פניו ולבקר בהיכלו, והימים ימי האבילות על החורבן, בתשעת הימים לפני תשעה באב. כשהגיע רבנו נשאר עומד נדהם ונשתומם על מה שראה, שכן היה רבנו מחמיר מאוד על אכילת בשר בימים אלו, ואף לא אכל בסעודות מצוה של סיום מסכת, והנה כאן סועד רבן של ישראל בבשר ויין כשהוא מוקף במאות חסידים. ולולי כבוד התורה היה רבנו יוצא מן המקום. מיד כשהבחין הרב הקדוש ברבנו קידמו בחיבה רבה, והושיבו לצידו, מיד פתח רבנו והתחיל בשאלה: "כבוד הרב מצאנז..." על כך נענה מיד הרב הקדוש: ,ידעתי שפליאה בעינכם כיצד הרב מצאנז עורך סעודה בבשר ויין, על כן אסביר לכם, הנה איתא בגמרא שבזמן שבית המקדש היה קיים מזבח מכפר על האדם, עכשיו שאין המזבח קיים שולחנו של אדם מכפר על האדם – והנה, אתם רבני אונגרין שאתם צדיקי אמת אינכם זקוקים לכפרת עון, וממילא אין אתם צריכים לשלחן, אני – סיים רבינו – שהנני מלא עוונות וחטאים, צריך אני למזבח, ובאין מזבח, מוכרח אני לעריכת השלחן..." חייך רבנו, ושוב לא הקשה דבר.

ריח הניחוח הערצה מיוחדת היה בין שני צדיקים אלו, גם כשנסע הגאון הקדוש בעל "תורת משה נתן" זי"ע בן רבנו אל רבנו הקדוש מצאנז, כפי שהיה דרכו לנסוע לימים האחרונים של חג הסוכות, שיגר עמו רבנו "טבק" אל הרב הקדוש, ובשעה שהריח בו הרב הקדוש, נענה: "מרגיש אני בריח הניחוח. כמו כן היה הרב הקדוש מצאנז, מצווה עליו לספר ולדבר מגדולת אביו.

"הוא ראוי להיות רבי" כשנקלע פעם אחד ממכיריו של רבנו לצאנז, תהה רבנו אצלו על רבנו ועל הליכותיו הקודשות, כשהלה היה מונה ומפרט בשבחיו של רבנו אחת לאחת. בין הדברים סיפר על רבנו שמעולם לא כעס, ועל כך התבטא הרב הקדוש: "אם כן, בשביל זה עצמו, הוא ראוי להיות רבי". כן שיבח הרב הקדוש מאוד את מעלתו של רבנו שלא היה נשען על משענת הכסא.

בשעה שעלה משה למרום בשנת תרל"ד נגזרה הגזירה שתפסק השפע מבני ישראל, בהסתלקותו של רבנו, בעלותו למרום, בסערה השמימה, בחמשה לחודש כסלו, בעת שעסק בלימוד שיעור עם תלמידיו במסכת שבת דף פ"ט, בגמרא: "שעה שעלה משה למרום", כאשר פסק מלימודו כדי לקבל עליו עול מלכות שמים, וליחד את השם יתברך, ובאימה וביראה ברתת וזיע קרא קריאת שמע, וישכב ויצאה נשמתו בטהרה, לאחר חצות הלילה. אבל כבד ירד על יהדות הונגריה, בפרט קשתה השבר על קהל תושבי העיירה טשענגער וגלילותיה, כאש בשדה קוצים פרצה השמועה למרחקים במהירות מדהימה על הלקח איש האלוקים, ואיננו.

הכהן גדול שלנו עטוף בבגדי לבן רבים התאספו מקרוב ומרחוק לחלוק לרבנו את הכבוד האחרון, בהלויתו, ליד מיטתו נאמרו ההספדים בבכי ובדמע, הגאון הקדוש מ"סעליש" זעק במר נפשו "היום יום הכיפורים הכהן גדול שלנו עטוף בבגדי לבן אך אין מי שיתפלל בעדינו - לא זכינו, לא זכה דורנו הלוא גאון וקדוש צדיק נשגב כמותו היה לו לשבת בכרך גדול ולהשפיע מטובו לכלל כולו, אך בעוונותינו הרבים לא זכינו לאורו, וישב בקהילה קטנה, ועתה אף את זאת אבדנו. את ארון הקודש הטמינו בבית החיים בטשענגער, ועל מצבתו חרטו להנציחו באותיות זהב, בתולדות עם ישראל.

ואשרי העולים על ציונו את הכאב האמיתי עדיין לא הרגישו כל כך עד שעבר תקופה קצרה, כאשר החלו צרות רבות ורעות, ואין מי שיושיע, ומאז היתה קללתו של יום מרובה משל חברתה, כפי שמתאוננים המספידים עליו, וגל עד היתה מצבתו הקדושה אשר הפכה להיות אבן שואבת, ומקור הישועות, וגדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם. עד היום הזה, מקום קבורתו, היא אבן שואבת בכל ימות השנה, בפרט ביומא דהילולא, בו פוקדים עשרות את ציונו, בין העולים על ציונו נראים רבנים ואדמורי"ם, שמגיעים במיוחד כדי להשתטח על ציונו ומחשיבים את תפילותיהם במקום קדוש זה לפעול דבר ישועה ורחמים, בפרט בעניני רפואות אשר מפתח זה נמסר לרבנו בחיים חיותו.

סגולת הספר וכן נודע ספרו של רבנו "מנוחת אשר" כסגולה להגן על כל הבית. – והגה"ק רבי שמואל רוזנברג מאונסדורף זצ"ל החזיקו תמיד על שולחנו. גם בארצות המערב נודע סגולת הספר עד שהגה"ק רבי מאיר אבוחצירא העריכו במיוחד, והפליא את הספר וסגולותיה.

זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן

ראה