• Genesis 11:26-32 Birth of Abram.
• Genesis 16:15-16 Birth of son Ishmael.
• Genesis 21:1-5 Birth of son Isaac.
• Genesis 21:1-4 Marriage to Keturah and birth of her 6 sons.
• Wikipedia: Abraham, אברהם (and in Hungarian).
• Rodovid: Amenmose Ibarim (of Uruk Akkadia)
• Birthplace: Ur Kaśdim, Ur of the Chaldees

Abraham features in the Book of Genesis as the founding patriarch of the Israelites, Ishmaelites and Edomite peoples. He is widely regarded as the patriarch of Jews, Christians, and Muslims and the founder of monotheism. According to Genesis 17:5, his name was changed by God from Abram (probably meaning "the father is exalted) to Abraham, a name which Genesis explains as meaning "father of many".

Abraham was the tenth generation from Noah and the 20th from Adam. His father was Terah, and his brothers were Nahor and Haran. According to Genesis, Abraham was sent by God from his home in Ur of the Chaldees to Canaan, the land promised to his descendants by G-d. There Abraham entered into a covenant: in exchange for recognition of G-d, Abraham will be blessed with innumerable progeny and the land would belong to his descendants.

Judaism, Christianity and Islam are sometimes referred to as the "Abrahamic religions" because of the progenitor role Abraham plays in their holy books. In the Jewish tradition, he is called Avraham Avinu or "Abraham, our Father". God promised Abraham that through his offspring, all the nations of the world will come to be blessed (Genesis 12:3), interpreted in Christian tradition as a reference particularly to Jesus. Jews, Christians, and Muslims consider him father of the people of Israel through his son Isaac (cf. Exodus 6:3, Exodus 32:13) by his wife Sarah. For Muslims, he is a prophet of Islam and the ancestor of Muhammad through his other son Ishmael - born to him by his second wife, Hagar. (Jews and Christians refer to Hagar as Sarah's servant). Abraham is also a progenitor of the Semitic tribes of the Negev who trace their descent from their common ancestor Sheba (Genesis 10:28).

Mormon (LDS) sources for Abraham:

Abraham
See also Abrahamic Covenant.

A son of Terah, born in Ur of the Chaldees (Gen. 11:26, 31; 17:5). A prophet of the Lord with whom the Lord made eternal covenants, through which all the nations of the earth are blessed. Abraham was originally named Abram.

• Migrated to Haran, where Terah died, Gen. 11:31–32 (Abr. 2:1–5).
• Was called by God to journey to Canaan and to receive a divine covenant, Gen. 12:1–8 (Abr. 2:4, 15–17).
• Journeyed to Egypt, Gen. 12:9–20 (Abr. 2:21–25).
• Settled in Hebron, Gen. 13:18
• Rescued Lot, Gen. 14:1–16
• Met with Melchizedek, Gen. 14:18–20
• Hagar bore his son Ishmael, Gen. 16:15–16
• His name was changed to Abraham, Gen. 17:5
• The Lord told Abraham and Sarah that they would have a son, Gen. 17:15–22, Gen. 18:1–14
• Sarah bore his son Isaac, Gen. 21:2–3
• Was commanded to sacrifice Isaac, Gen. 22:1–18
• Sarah died and was buried, Gen. 23:1–2, 19
• Abraham died and was buried, Gen. 25:8–10
• Abraham’s willingness to offer Isaac was a similitude of God and his Only Begotten Son, Jacob 4:5
• Paid tithes to Melchizedek, Alma 13:15
• Foresaw and testified of Christ’s coming, Hel. 8:16–17
• Received the priesthood from Melchizedek, D&C 84:14
• The faithful become the seed of Abraham, D&C 84:33–34 (Gal. 3:27–29).
• Received all things by revelation, D&C 132:29
• Has received his exaltation, D&C 132:29
• Sought for the blessings of the fathers and for appointment unto the priesthood, Abr. 1:1–4
• Was persecuted by false priests of Chaldea, Abr. 1:5–15
• Was saved by the Lord, Abr. 1:16–20
• Learned about the sun, moon, and stars, Abr. 3:1–14
• Learned about pre-earth life and the Creation, Abr. 3:22–28

The book of Abraham

Ancient records written by Abraham that came into the possession of the Church in 1835. The records and some mummies were discovered in Egyptian catacombs by Antonio Lebolo, who willed them to Michael Chandler. Chandler exhibited them in the United States in 1835. Some friends of Joseph Smith bought them from Chandler and gave them to the Prophet, who translated them. Some of these records are now found in the Pearl of Great Price.

Chapter 1 records Abraham’s experiences in Ur of the Chaldees, where wicked priests tried to sacrifice him. Chapter 2 tells of his journey to Canaan. The Lord appeared to him and made covenants with him. Chapter 3 records that Abraham saw the universe and perceived the relationships between heavenly bodies. Chapters 4–5 are another account of the Creation. The seed of Abraham

People who, by obedience to the laws and ordinances of the gospel of Jesus Christ, receive the promises and covenants made by God to Abraham. Men and women may receive these blessings if they are literally of Abraham’s lineage or if they are adopted into his family by embracing the gospel and being baptized (Gal. 3:26–29; 4:1–7; D&C 84:33–34; 103:17; 132:30–32; Abr. 2:9–11). Literal descendants of Abraham may lose their blessings by disobedience (Rom. 4:13; 9:6–8).

Abrahamic Covenant

Abraham received the gospel and was ordained to the higher priesthood (D&C 84:14; Abr. 2:11), and he entered into celestial marriage, which is the covenant of exaltation (D&C 131:1–4; 132:19, 29). Abraham received a promise that all of the blessings of these covenants would be offered to his mortal posterity (D&C 132:29–31; Abr. 2:6–11). Together, these covenants and promises are called the Abrahamic covenant. The restoration of this covenant was the restoration of the gospel in the last days, for through it all the nations of the earth are blessed (Gal. 3:8–9, 29; D&C 110:12; 124:58; Abr. 2:10–11).

For more information on Abraham see lds.org or view Mormon.org

Islamic theology recognises as many as 124,000 prophets.[2] The Qur'an identifies 25 prophets by name, starting with Adam and ending with Muhammad.[3] Five of them (sometimes known as Ulul Azmi or the Imams — literally: "leaders" — of the Rasuls) receive the highest reverence for their perseverance and unusually strong commitment to God in the face of great suffering, namely[citation needed]:

Nuh (Noah)

Ibrahim (Abraham)

Musa (Moses)

Isa (Jesus)

Muhammad

The Advent of Ibrahim

Long ago Almighty Allah gave the honor of His choice to a man called Ibrahim. He became the Prophet. His native Mesopotamia is the present southern Iraq. He was an ideal model for mankind. Speaking highly of him the Holy Quran says:

"Ibrahim was indeed a paragon of virtue, obedient to Allah, ever inclined to Him and he was not of those who set up equals to Allah. He was ever grateful for His favors, We chose him and guided him to a straight path; and We bestowed on him good in this world and in the Hereafter, he will surely be among the righteous." (Surah 16: Verses 121-123)

His Nation was Staunch Worshippers of Idols

In the days of the Prophet Ibrahim (peace be upon him) ignorance prevailed upon the minds of the people. Most of the people had no knowledge of Allah and His teachings. They worshipped the sun, the moon and the stars. They were astronomers and maintained the records of the movements of the planets. They prayed to the idols made of wood and stone and made many offerings for them. The priests enjoyed a prominent place in the society. They commanded respect among their followers. They were paid well. The poor people were ruled by the chiefs. They were subjected to their cruelty and injustice.

The Prophet Ibrahim (peace be upon him) was the son of Terah whose surname Adhar was popularly known. He was a doll carver and a staunch worshipper of idols. He did all he could to compel Ibrahim (peace be upon him) to worship the handicrafts of man but flatly refused to do so. He hated even an idea of worshipping the idols which could neither see, nor hear, nor speak.

The Prophet Ibrahim's Preaching

The Prophet Ibrahim (peace be upon him) received the message of Allah through a special Angel Gabriel (Jibra'il). Gradually he was commanded to start preaching. As he was a strong man in his will and determination, he worked very hard. He began his mission in the teeth of opposition. He argued with his people with great vigor regarding the folly of worshipping the idols. The Holy Quran says:

"When he said to his father and his people: What are these images to which you are so devoted ? They replied: We found our fathers worshipping them. He said: Then you as well as your fathers have indeed, been in manifest error. They said: Is it really the truth that you have brought for us or are you jesting ? He replied: Nay, your Lord is the Lord of the heavens and the earth; He brought them into existence and I am of those who bear witness to this, and by Allah, I will certainly plan against your idols after you have gone away and turned your backs." (Surah 21: Verses 53-58)

Opposition by the People and Discussion with the King

The people paid no heed to his teachings. They insisted on their ways. They did not refrain from worshipping the twinkling stars, shining moon and ugly idols. The priests kept on encouraging the people to disbelieve in the Prophet Ibrahim (peace be upon him). They were afraid lest they should be deprived of their priesthood if the people abandoned idol-worship.

As a matter of fact the king Nemrùd (Namrood) in that area thought himself to be god. He had a big castle and many soldiers at his disposal. He desired to argue with the Prophet Ibrahim (peace be upon him) one day.

They met to hold discussions: The king looked at the Prophet Ibrahim (peace be upon him) mockingly for a while. Then he said: What is this thing you are calling the people for? Why do you persuade the People to worship God Who is invisible?

The Prophet Ibrahim (peace be upon him) replied boldly: My God is the One: Who gives and takes away life.

Nemrùd answered arrogantly: I have also the power to do that. I can kill the persons and can spare them also.

The Prophet Ibrahim (peace be upon him) asked a clever question that caught every one by surprise. He said: My God causes the sun to rise from the East and set it in the West. Can you make it come from the east?

On hearing the king remained silent because he knew that no man had the power to do so.

Breakage of the Idols

After a few days a special event took place. There was a grand ceremony outside the locality and every one had to participate in the celebrations. Most of the evil-doers drank; liquor and became noisy and wild. They were losing their balance of mind in a state of intoxication. There was a great hustle. Almost every one from the town attended the ceremony except the Prophet Ibrahim (peace be upon him). He had a special plan in his mind. He proceeded towards the Temple escaping the sight of others. When he entered the Temple, he saw there many statues which stood motionless and helpless.

The Prophet Ibrahim (peace be upon him) lifted his heavy axe and began to smite the idols turn by turn. The idols fell to the ground with a big thud. The floor was loaded with numerous noses, ears, heads, arms, legs and other parts of the idols. He broke all the idols in the sanctuary but spared the Chief one. He did so to demonstrate that the idols had no power to cause harm to any one or bestow benefits upon others. They were as helpless as mere stones and it is against the dignity of human beings to pay homage to them. When the Prophet Ibrahim (peace be upon him) finished his job, he left the Temple cautiously making sure that no one had seen him.

Decision to burn Ibrahim (PBUH) alive

When the celebrations came to an end, the people returned. The priests went directly towards the Temple as usual and some people accompanied them. They saw that the idols were smashed to pieces. The floor was littered with stones and the Chief idol was standing with an axe hanging down along its neck.

The priests began to scream and became confused. The people rushed to the Temple on hearing a deafening hue and cry. Every one was in a furious mood. They wanted to know who had dared do this trouble to the idols. They wished to take revenge. Then some one said that the Prophet Ibrahim (peace be upon him) would have done so because he consistently spoke ill of our gods and advised the people to worship One God. The Holy Quran relates:

"Then he broke them into pieces except the Chief of them that haply they may return to him. They said: Who has done so to our gods? Most surely he is one of the evil-doers. We heard a youth called Ibrahim making mention of them." (Surah 21: Verse 57)

The Prophet Ibrahim (peace be upon him) was summoned to appear before the king. When he came, he was asked if he had destroyed all those idols. He remained silent for a while. Afterwards he directed the king to ask the chief idol on whose neck was hung the axe with which the havoc was done.

The Prophet Ibrahim (peace be upon him) was mocking and making fun of those stupid people who worshipped helpless, dumb and deaf idols made of stones. The king as well as the priests did not like to prolong their discussions because the arguments of the Prophet Ibrahim (peace be upon him) were very sound and convincing. The Holy Quran relates:

"Then they said to Ibrahim: Is it you who has done so to our gods? He replied: Well, some one has surely done this. Here is the chief of them, so ask them if they can speak. Then they turned towards one another and said: You yourselves are surely in the wrong. Then they were made to hung down their heads out of shame and said to Ibrahim: Certainly you know that they do not speak." (Surah 21: Verses 65-68).

Although they felt ashamed yet they remained stubborn. They decided to burn the Prophet Ibrahim (peace be upon him) alive for causing destruction to their idols.

Fire does not Burn The Prophet Ibrahim

A big furnace was prepared for this purpose. The Prophet Ibrahim (peace be upon him) was tied with a rope and he could hardly move. He was quite calm and cheerful believing firmly that Allah would save him. He did not even resist and the spectators were amazed at his attitude.

The Prophet Ibrahim (peace be upon him) was thrown in the center of the furnace. The flames of the fire were blazing. They sizzled and hissed but the Almighty Allah ordered the fire not to harm His friend Ibrahim (peace be upon him):

"We said: O' fire! Be thou a means of comfort and security for Ibrahim." (Surah 21: Verses 70 )

The transgressors thought that the Prophet Ibrahim (peace be upon him) had burnt to death. They did not hear the Prophet Ibrahim (peace be upon him) shouting with pain. Some time later the people saw the prophet Ibrahim (peace be upon him) walking out of the fire safe as if nothing had touched him. They were much surprised to see him.

Migration to Palestine

In spite of this miracle the Prophet Ibrahim (peace be upon him) could not have a large number of people following his teachings. He went on preaching and underwent a chain of tests and trials to prove his obedience and sincerity. When his people tortured the Prophet Ibrahim (peace be upon him), he was ordered to leave that area and go to the blessed land which is now called Palestine.

In compliance with the Commandment of Almighty Allah the Prophet Ibrahim (peace be upon him) did not lose a moment's rest without getting in touch with the people and teaching them about God and His message. Nothing seemed to discourage him.

Birth of the Prophet Isma'il (PBUH) and Migration to Mecca

As the Prophet Ibrahim (peace be upon him) had no off-spring from his first wife Sarah, he entered into matrimonial alliance with another woman called Hajira (Hagar). He prayed for a son in all sublimity and his prayer was granted. Some time later Hajira announced happy news that she was expecting a baby.

As time passed she gave birth to Isma'il (Ishmael). Soon after God ordered the Prophet Ibrahim (peace be upon him) to take his wife Hajira and the Prophet Isma'il (peace be upon him) to the valley of Bathã (Makkah).

In accordance with the Divine Commandment he set out on a long and troublesome journey. They arrived at the spot after a long time. It was hilly area without any trees and water. They set up their tents and looked around but nothing was visible except sand. The Prophet Ismail (peace be upon him) had attained the age of a few months only when the event of migration took place. He began to cry because of thirst. His mother began to look for water but it was not available anywhere.

Zam Zam is Discovered

She ran desperately in quest of water between two hillocks called Safa and Marwa but found no water. She came back to her thirsty infant and was surprised to see the spring of Zam Zam emerged from beneath the foot of the Prophet Isma'il (peace be upon him). She heaved a sigh of relief. She quenched the thirst of her baby with water.

Many people from far and wide came to the spot where Prophet Ibrahim (peace be upon him) and his family had settled. Gradually this locality named Mecca (Makkah) became the birth place of Islam.

Vision of the Prophet Ibrahim Regarding the Sacrifice of the Prophet Isma'il

The Prophet Ibrahim (peace be upon him) went back to Palestine to join his first wife, the beloved Sarah. He received a Commandment in his vision to sacrifice his only son, Isma'il. The Prophet Ibrahim (peace be upon him) had no hesitation in complying with what he was ordered to do but his son was infant at that time. He had to wait until he grew older.

Due to delay the temptation of not doing what he was supposed to do, was certainly there. But the Prophet Ibrahim (peace he upon him) had a solid faith in Allah and his life was all dedicated to His' service. So he kept on waiting until Prophet Isma'il (peace be upon him) became a teenager.

One day the father told his son about the dream. To his great surprise he saw that Prophet Isma'il (peace be upon him) had no objection and was willing to be sacrificed as Allah had willed it. He said:

"O' my father! Do what you have been commanded to do; then you will find me of the patients." (Surah 37: Verses 10-11)

This was a hard decision for a young man to take and it was a moment of great faith in Allah.

The Ordeal of Sacrifice of Prophet Ismail

On the tenth of Dhil Hijja the father and his beloved son walked side by side. A young lad possessed for bearance and the old man was full of determination and spirit to complete submission to Allah. Their purpose was to carry out the orders of their Lord. Nothing was dearer to them than the service of Allah.

They proceeded towards Mina with a sharp butcher's knife that, the old shaky Ibrahim had in his hand. Many a thought and memories of the past must have crossed in their minds. Finally they reached a special spot. The Prophet Ibrahim (peace be upon him) looked at his loving son whereas Prophet Isma'il (peace be upon him) cast a glance at his, father obediently and cheerfully.

The father laid his son prostrate on the ground. He was standing beside him. His heart was beating violently. He was shaking with emotions when he drew the knife across the neck of his son. It was a moment of action, an action that was very hard to put into practice. God highly appreciated them for their obedience and they heard a voice:

"O' Ibrahim! you have indeed shown the truth of the vision. Surely do We reward the doers of good." (Surah 37: Verse 105)

When Prophet Ibrahim (peace be upon him) fulfilled the command of the dream, he was ordered not to sacrifice his own son. A ram was provided in his stead. The Prophet Isma'il (peace be upon him) stood up and the ram was sacrificed.

So the moment of suspense came to an end and both the father and the son expressed a deep sense of happiness and gratitude. From that time until today, the savage custom human sacrifice has been absolutely abolished.

Glad Tidings Regarding the Birth of Prophet Ishaq

When the Prophet Ibrahim (peace be upon him) displayed his unstinted submission to the orders of Allah by trying to sacrifice his beloved son Ismail he was informed of a glad-tiding regarding the birth of baby from Sarah, his first wife. The Holy Quran affirms:

"And We gave him the good news of Ishaq (Isaac), a Prophet among the good ones and We showered our blessings on him and on Ishaq, and of their offspring are the doers of good and also those who are clearly unjust to their own selves." (Surah 37: Verses 112-113)

Time passed by and Sarah, the old lady got pregnant. At last she gave birth to a male baby and they gave him the name of Ishaq. Later on Isma'il (peace be upon him) proved to be the Prophet of the Muslims and Ishaq (peace be upon him) became the Prophet of the Jews.

Re-construction of Ka'bah

The first House of Allah, the Ka'bah was erected by the Prophet Adam (peace be upon him). It was reconstructed by the Prophet Ibrahim and the Prophet Isma'il (peace be upon them).

The Muqam-e-Ibrahim is still outside the enclosure. It is a place of marble-like stone on which he stood to raise the walls of the sanctuary at Mecca. This stone contains the sunken imprints of the feet of the great Prophet Ibrahim (peace be upon him). The Holy Quran testifies to the hallowed sanctity of this stone by declaring it to be one of the Signs of Allah. It says:

"We made the House a resort for men and a place of security after saying: Take as your place of worship the spot where Ibrahim stood to pray. And We enjoined Ibrahim and Isma'il by saying: Purify My House for those who visit it and those who meditate therein; and those who bow down and those who prostrate themselves." (Surah 2: Verse 125)

Burial Place

The Prophet Ibrahim (peace be upon him) lived for 175 years. His life was full of happenings, tests and trials. He had a firm faith in Allah. He never missed a moment's rest in calling for the message of Allah. He gained thousands upon thousands of believers. When he passed away, he was buried in Hebron, twenty miles south-west of Jerusalem.

Born in Babylon and died in Hebron (Habrawan).

Age 200 years.

The 2nd Stage of Prophet Muhammad SAW Family Tree.

At this stage (from Ibrahim A.S down to Adnan), the Islamic scholars are divided (some of them agreed and on the other hand, stays "neutral").

Adnan bin 'Ad bin Humaysa' bin Sulaiman bin 'Aus bin Buz bin Qumwal bin Ubay bin 'Awwam bin Nashid bin Haza bin Baldas bin Yadlaf bin Tabikh bin Jahim bin Nahish bin Makhi bin 'Ayd bin 'Abqar bin 'Ubayd bin Al Da'a bin Hamdan Sinbar bin Yathribi bin Yahzan bin Yalhan bin Ar'awa bin 'Ayd bin Dishan bin 'Aysar bin Afnad bin Ayham bin Muqsir bin Nahith bin Zarih bin Sumay bin Muzay bin 'Audah bin 'Iram bin Qaydar bin ISMAIL A.S (ISHMAEL) bin IBRAHIM A.S (ABRAHAM)

En mi nuevo libro LA SORPRENDENTE GENEALOGÍA DE MIS TATARABUELOS, encontrarán a este y muchos otros de sus ancestros con un resumen biográfico de cada uno. El libro está disponible en: amazon.com barnesandnoble.com palibrio.com. Les será de mucha utilidad y diversión. Ramón Rionda

In my new book LA SORPRENDENTE GENEALOGÍA DE MIS TATARABUELOS, you will find this and many other of your ancestors, with a biography summary of each of them. The book is now available at: amazon.com barnesandnoble.com palibrio.com. Check it up, it’s worth it. Ramón Rionda

Patriarch of Israel Received Priesthool from Melchizedek

other sources say:

b: 2051 bc - Hebron, Palestine d: 1876 bc - Hebron, Palestine

Abraham, originally Avram or Abram, is the common patriarch of the three Abrahamic religions. In Judaism he is the founding father of the Covenant, the special relationship between the Jewish people. more here: https://en.wikipedia.org/wiki/Abraham

¡Dios le promete a Abraham que lo convertiría en padre de una gran nación y que lo bendeciría en gran manera! (Gén. 12:1-2). Promesa que Dios le repite unos capítulos después; pero, esta vez, prometiéndole un hijo de Sara y una descendencia tan numerosa como las estrellas del cielo! (Gén. 15:2-5). A los 99 años de edad Abraham hace el pacto de la circuncisión con Dios, y, en turno, Dios le reafirma las promesas ya hechas, le cambia el nombre a Abraham –que significa padre de muchas naciones– y le promete que saldrán muchos reyes de su linaje. (Gén. 17:1-14). . . Abraham tenía 75 años cuando salió de Harán para las tierras de Canaán, llevando consigo a su esposa Sara y a su sobrino Lot. . . . Abraham vivió 175 años en total y murió de muerte natural, cuando ya era muy anciano; fue sepultado por sus hijos, Isaac e Ismael, en la cueva de Macpela, que él mismo había comprado a Efrón, el hijo de Zohar, el hitita y en donde, años antes, había enterrado a su esposa Sara. (Gén. 25:7-10). . . . La fecha aproximada para el nacimiento de Abraham es 2004 a. de J.C., y para la de su muerte, 175 años después! (c. 2004-1829).

AUGUSTO JAVIER PATIÑO

• Genesis 11:26-32 Birth of Abram.
• Genesis 16:15-16 Birth of son Ishmael.
• Genesis 21:1-5 Birth of son Isaac.
• Genesis 21:1-4 Marriage to Keturah and birth of her 6 sons.

Mt 1:2 - Aabrahamile sündis Iisak, Iisakile sündis Jaakob, Jaakobile sündisid Juuda ja tema vennad,

• Wikipedia: Abraham, אברהם (and in Hungarian).
• Rodovid: Amenmose Ibarim (of Uruk Akkadia)
• Birthplace: Ur Kaśdim, Ur of the Chaldees

Abraham features in the Book of Genesis as the founding patriarch of the Israelites, Ishmaelites and Edomite peoples. He is widely regarded as the patriarch of Jews, Christians, and Muslims and the founder of monotheism. According to Genesis 17:5, his name was changed by God from Abram (probably meaning "the father is exalted) to Abraham, a name which Genesis explains as meaning "father of many".

Abraham was the tenth generation from Noah and the 20th from Adam. His father was Terah, and his brothers were Nahor and Haran. According to Genesis, Abraham was sent by God from his home in Ur of the Chaldees to Canaan, the land promised to his descendants by G-d. There Abraham entered into a covenant: in exchange for recognition of G-d, Abraham will be blessed with innumerable progeny and the land would belong to his descendants.

Judaism, Christianity and Islam are sometimes referred to as the "Abrahamic religions" because of the progenitor role Abraham plays in their holy books. In the Jewish tradition, he is called Avraham Avinu or "Abraham, our Father". God promised Abraham that through his offspring, all the nations of the world will come to be blessed (Genesis 12:3), interpreted in Christian tradition as a reference particularly to Jesus. Jews, Christians, and Muslims consider him father of the people of Israel through his son Isaac (cf. Exodus 6:3, Exodus 32:13) by his wife Sarah. For Muslims, he is a prophet of Islam and the ancestor of Muhammad through his other son Ishmael - born to him by his second wife, Hagar. (Jews and Christians refer to Hagar as Sarah's servant). Abraham is also a progenitor of the Semitic tribes of the Negev who trace their descent from their common ancestor Sheba (Genesis 10:28).

¡Dios le promete a Abraham que lo convertiría en padre de una gran nación y que lo bendeciría en gran manera! (Gén. 12:1-2). Promesa que Dios le repite unos capítulos después; pero, esta vez, prometiéndole un hijo de Sara y una descendencia tan numerosa como las estrellas del cielo! (Gén. 15:2-5). A los 99 años de edad Abraham hace el pacto de la circuncisión con Dios, y, en turno, Dios le reafirma las promesas ya hechas, le cambia el nombre a Abraham –que significa padre de muchas naciones– y le promete que saldrán muchos reyes de su linaje. (Gén. 17:1-14). . . Abraham tenía 75 años cuando salió de Harán para las tierras de Canaán, llevando consigo a su esposa Sara y a su sobrino Lot. . . . Abraham vivió 175 años en total y murió de muerte natural, cuando ya era muy anciano; fue sepultado por sus hijos, Isaac e Ismael, en la cueva de Macpela, que él mismo había comprado a Efrón, el hijo de Zohar, el hitita y en donde, años antes, había enterrado a su esposa Sara. (Gén. 25:7-10). . . . La fecha aproximada para el nacimiento de Abraham es 2004 a. de J.C., y para la de su muerte, 175 años después! (c. 2004-1829).

AUGUSTO JAVIER PATIÑO

Ekstern side: Steve Franklin gætter på, at Abraham og hans forfædre var konger af Ugarit.

http://neros.lordbalto.com/ChapterFive.htm

Poss. Jullus i Roms 11-oldefar.

HM George I s 99-oldefar.

HRE Ferdinand I s 95-oldefar.
Osawatomie 'Browns 105-oldefar.
....

poss. Wives / Partnere:       Sarai (Sarah) (Princess) bint Haran   ,   Keturah (Qatura Cetura), konkubine   ,   Hagar `den egyptiske«   ,   Sarai (Sarah) bas Tera 

 Børn:       Isaac ibn ABRAHAM   ,   Midjan (Madian) ibn ABRAHAM   ,   Ismael (ISMA »il) ibn ABRAHAM   ,   Ishbak (Jesboc)   ,   Zimran (Zamram) ibn IBRAHIM   ,   Jokshan (Jecsan: Yoqshan: far til Sheba & Dedan)   ,   Medan (Madan)   ,   Shuah (Sue: Shuach)

---

 Hans (evt.) Børnebørn:       Jacob ibn Isak (King of GOSHEN)   ,   Esau (eponym) af edomitterne   ,   Epher (EFER) ibn Midjan   ,   Henoch   ,   Abidah   ,   Dora Sharoob   ,   Nebajoth ibn Ismael   ,   Basemat   ,   Kedar af semitter   ,   Hadad (Chadad)   ,   Mahalat   ,   Ila-Sudyumna, selv   ,   Ishraku   ,   Molich ibn Zimran 

--

Fra http://fabpedigree.com/s036/f035553.htm

Abraham See also Abrahamic Covenant.

A son of Terah, born in Ur of the Chaldees (Gen. 11:26, 31; 17:5). A prophet of the Lord with whom the Lord made eternal covenants, through which all the nations of the earth are blessed. Abraham was originally named Abram.

   Migrated to Haran, where Terah died, Gen. 11:31–32 (Abr. 2:1–5).

   Was called by God to journey to Canaan and to receive a divine covenant, Gen. 12:1–8 (Abr. 2:4, 15–17).

   Journeyed to Egypt, Gen. 12:9–20 (Abr. 2:21–25).

   Settled in Hebron, Gen. 13:18

   Rescued Lot, Gen. 14:1–16

   Met with Melchizedek, Gen. 14:18–20

   Hagar bore his son Ishmael, Gen. 16:15–16

   His name was changed to Abraham, Gen. 17:5

   The Lord told Abraham and Sarah that they would have a son, Gen. 17:15–22, Gen. 18:1–14

   Sarah bore his son Isaac, Gen. 21:2–3

   Was commanded to sacrifice Isaac, Gen. 22:1–18

   Sarah died and was buried, Gen. 23:1–2, 19

   Abraham died and was buried, Gen. 25:8–10

   Abraham’s willingness to offer Isaac was a similitude of God and his Only Begotten Son, Jacob 4:5

   Paid tithes to Melchizedek, Alma 13:15

   Foresaw and testified of Christ’s coming, Hel. 8:16–17

   Received the priesthood from Melchizedek, D&C 84:14

   The faithful become the seed of Abraham, D&C 84:33–34 (Gal. 3:27–29).

   Received all things by revelation, D&C 132:29

   Has received his exaltation, D&C 132:29

   Sought for the blessings of the fathers and for appointment unto the priesthood, Abr. 1:1–4

   Was persecuted by false priests of Chaldea, Abr. 1:5–15

   Was saved by the Lord, Abr. 1:16–20

   Learned about the sun, moon, and stars, Abr. 3:1–14

   Learned about pre-earth life and the Creation, Abr. 3:22–28

The book of Abraham

Ancient records written by Abraham that came into the possession of the Church in 1835. The records and some mummies were discovered in Egyptian catacombs by Antonio Lebolo, who willed them to Michael Chandler. Chandler exhibited them in the United States in 1835. Some friends of Joseph Smith bought them from Chandler and gave them to the Prophet, who translated them. Some of these records are now found in the Pearl of Great Price.

Chapter 1 records Abraham’s experiences in Ur of the Chaldees, where wicked priests tried to sacrifice him. Chapter 2 tells of his journey to Canaan. The Lord appeared to him and made covenants with him. Chapter 3 records that Abraham saw the universe and perceived the relationships between heavenly bodies. Chapters 4–5 are another account of the Creation. The seed of Abraham

People who, by obedience to the laws and ordinances of the gospel of Jesus Christ, receive the promises and covenants made by God to Abraham. Men and women may receive these blessings if they are literally of Abraham’s lineage or if they are adopted into his family by embracing the gospel and being baptized (Gal. 3:26–29; 4:1–7; D&C 84:33–34; 103:17; 132:30–32; Abr. 2:9–11). Literal descendants of Abraham may lose their blessings by disobedience (Rom. 4:13; 9:6–8).

Abrahamic Covenant

Abraham received the gospel and was ordained to the higher priesthood (D&C 84:14; Abr. 2:11), and he entered into celestial marriage, which is the covenant of exaltation (D&C 131:1–4; 132:19, 29). Abraham received a promise that all of the blessings of these covenants would be offered to his mortal posterity (D&C 132:29–31; Abr. 2:6–11). Together, these covenants and promises are called the Abrahamic covenant. The restoration of this covenant was the restoration of the gospel in the last days, for through it all the nations of the earth are blessed (Gal. 3:8–9, 29; D&C 110:12; 124:58; Abr. 2:10–11).

For more information on Abraham see lds.org or view Mormon.org

Islamic theology recognises as many as 124,000 prophets.[2] The Qur'an identifies 25 prophets by name, starting with Adam and ending with Muhammad.[3] Five of them (sometimes known as Ulul Azmi or the Imams — literally: "leaders" — of the Rasuls) receive the highest reverence for their perseverance and unusually strong commitment to God in the face of great suffering, namely[citation needed]:

Nuh (Noah)

Ibrahim (Abraham)

Musa (Moses)

Isa (Jesus)

Muhammad

The Advent of Ibrahim

Long ago Almighty Allah gave the honor of His choice to a man called Ibrahim. He became the Prophet. His native Mesopotamia is the present southern Iraq. He was an ideal model for mankind. Speaking highly of him the Holy Quran says:

"Ibrahim was indeed a paragon of virtue, obedient to Allah, ever inclined to Him and he was not of those who set up equals to Allah. He was ever grateful for His favors, We chose him and guided him to a straight path; and We bestowed on him good in this world and in the Hereafter, he will surely be among the righteous." (Surah 16: Verses 121-123)

His Nation was Staunch Worshippers of Idols

In the days of the Prophet Ibrahim (peace be upon him) ignorance prevailed upon the minds of the people. Most of the people had no knowledge of Allah and His teachings. They worshipped the sun, the moon and the stars. They were astronomers and maintained the records of the movements of the planets. They prayed to the idols made of wood and stone and made many offerings for them. The priests enjoyed a prominent place in the society. They commanded respect among their followers. They were paid well. The poor people were ruled by the chiefs. They were subjected to their cruelty and injustice.

The Prophet Ibrahim (peace be upon him) was the son of Terah whose surname Adhar was popularly known. He was a doll carver and a staunch worshipper of idols. He did all he could to compel Ibrahim (peace be upon him) to worship the handicrafts of man but flatly refused to do so. He hated even an idea of worshipping the idols which could neither see, nor hear, nor speak.

The Prophet Ibrahim's Preaching

The Prophet Ibrahim (peace be upon him) received the message of Allah through a special Angel Gabriel (Jibra'il). Gradually he was commanded to start preaching. As he was a strong man in his will and determination, he worked very hard. He began his mission in the teeth of opposition. He argued with his people with great vigor regarding the folly of worshipping the idols. The Holy Quran says:

"When he said to his father and his people: What are these images to which you are so devoted ? They replied: We found our fathers worshipping them. He said: Then you as well as your fathers have indeed, been in manifest error. They said: Is it really the truth that you have brought for us or are you jesting ? He replied: Nay, your Lord is the Lord of the heavens and the earth; He brought them into existence and I am of those who bear witness to this, and by Allah, I will certainly plan against your idols after you have gone away and turned your backs." (Surah 21: Verses 53-58)

Opposition by the People and Discussion with the King

The people paid no heed to his teachings. They insisted on their ways. They did not refrain from worshipping the twinkling stars, shining moon and ugly idols. The priests kept on encouraging the people to disbelieve in the Prophet Ibrahim (peace be upon him). They were afraid lest they should be deprived of their priesthood if the people abandoned idol-worship.

As a matter of fact the king Nemrùd (Namrood) in that area thought himself to be god. He had a big castle and many soldiers at his disposal. He desired to argue with the Prophet Ibrahim (peace be upon him) one day.

They met to hold discussions: The king looked at the Prophet Ibrahim (peace be upon him) mockingly for a while. Then he said: What is this thing you are calling the people for? Why do you persuade the People to worship God Who is invisible?

The Prophet Ibrahim (peace be upon him) replied boldly: My God is the One: Who gives and takes away life.

Nemrùd answered arrogantly: I have also the power to do that. I can kill the persons and can spare them also.

The Prophet Ibrahim (peace be upon him) asked a clever question that caught every one by surprise. He said: My God causes the sun to rise from the East and set it in the West. Can you make it come from the east?

On hearing the king remained silent because he knew that no man had the power to do so.

Breakage of the Idols

After a few days a special event took place. There was a grand ceremony outside the locality and every one had to participate in the celebrations. Most of the evil-doers drank; liquor and became noisy and wild. They were losing their balance of mind in a state of intoxication. There was a great hustle. Almost every one from the town attended the ceremony except the Prophet Ibrahim (peace be upon him). He had a special plan in his mind. He proceeded towards the Temple escaping the sight of others. When he entered the Temple, he saw there many statues which stood motionless and helpless.

The Prophet Ibrahim (peace be upon him) lifted his heavy axe and began to smite the idols turn by turn. The idols fell to the ground with a big thud. The floor was loaded with numerous noses, ears, heads, arms, legs and other parts of the idols. He broke all the idols in the sanctuary but spared the Chief one. He did so to demonstrate that the idols had no power to cause harm to any one or bestow benefits upon others. They were as helpless as mere stones and it is against the dignity of human beings to pay homage to them. When the Prophet Ibrahim (peace be upon him) finished his job, he left the Temple cautiously making sure that no one had seen him.

Decision to burn Ibrahim (PBUH) alive

When the celebrations came to an end, the people returned. The priests went directly towards the Temple as usual and some people accompanied them. They saw that the idols were smashed to pieces. The floor was littered with stones and the Chief idol was standing with an axe hanging down along its neck.

The priests began to scream and became confused. The people rushed to the Temple on hearing a deafening hue and cry. Every one was in a furious mood. They wanted to know who had dared do this trouble to the idols. They wished to take revenge. Then some one said that the Prophet Ibrahim (peace be upon him) would have done so because he consistently spoke ill of our gods and advised the people to worship One God. The Holy Quran relates:

"Then he broke them into pieces except the Chief of them that haply they may return to him. They said: Who has done so to our gods? Most surely he is one of the evil-doers. We heard a youth called Ibrahim making mention of them." (Surah 21: Verse 57)

The Prophet Ibrahim (peace be upon him) was summoned to appear before the king. When he came, he was asked if he had destroyed all those idols. He remained silent for a while. Afterwards he directed the king to ask the chief idol on whose neck was hung the axe with which the havoc was done.

The Prophet Ibrahim (peace be upon him) was mocking and making fun of those stupid people who worshipped helpless, dumb and deaf idols made of stones. The king as well as the priests did not like to prolong their discussions because the arguments of the Prophet Ibrahim (peace be upon him) were very sound and convincing. The Holy Quran relates:

"Then they said to Ibrahim: Is it you who has done so to our gods? He replied: Well, some one has surely done this. Here is the chief of them, so ask them if they can speak. Then they turned towards one another and said: You yourselves are surely in the wrong. Then they were made to hung down their heads out of shame and said to Ibrahim: Certainly you know that they do not speak." (Surah 21: Verses 65-68).

Although they felt ashamed yet they remained stubborn. They decided to burn the Prophet Ibrahim (peace be upon him) alive for causing destruction to their idols.

Fire does not Burn The Prophet Ibrahim

A big furnace was prepared for this purpose. The Prophet Ibrahim (peace be upon him) was tied with a rope and he could hardly move. He was quite calm and cheerful believing firmly that Allah would save him. He did not even resist and the spectators were amazed at his attitude.

The Prophet Ibrahim (peace be upon him) was thrown in the center of the furnace. The flames of the fire were blazing. They sizzled and hissed but the Almighty Allah ordered the fire not to harm His friend Ibrahim (peace be upon him):

"We said: O' fire! Be thou a means of comfort and security for Ibrahim." (Surah 21: Verses 70 )

The transgressors thought that the Prophet Ibrahim (peace be upon him) had burnt to death. They did not hear the Prophet Ibrahim (peace be upon him) shouting with pain. Some time later the people saw the prophet Ibrahim (peace be upon him) walking out of the fire safe as if nothing had touched him. They were much surprised to see him.

Migration to Palestine

In spite of this miracle the Prophet Ibrahim (peace be upon him) could not have a large number of people following his teachings. He went on preaching and underwent a chain of tests and trials to prove his obedience and sincerity. When his people tortured the Prophet Ibrahim (peace be upon him), he was ordered to leave that area and go to the blessed land which is now called Palestine.

In compliance with the Commandment of Almighty Allah the Prophet Ibrahim (peace be upon him) did not lose a moment's rest without getting in touch with the people and teaching them about God and His message. Nothing seemed to discourage him.

Birth of the Prophet Isma'il (PBUH) and Migration to Mecca

As the Prophet Ibrahim (peace be upon him) had no off-spring from his first wife Sarah, he entered into matrimonial alliance with another woman called Hajira (Hagar). He prayed for a son in all sublimity and his prayer was granted. Some time later Hajira announced happy news that she was expecting a baby.

As time passed she gave birth to Isma'il (Ishmael). Soon after God ordered the Prophet Ibrahim (peace be upon him) to take his wife Hajira and the Prophet Isma'il (peace be upon him) to the valley of Bathã (Makkah).

In accordance with the Divine Commandment he set out on a long and troublesome journey. They arrived at the spot after a long time. It was hilly area without any trees and water. They set up their tents and looked around but nothing was visible except sand. The Prophet Ismail (peace be upon him) had attained the age of a few months only when the event of migration took place. He began to cry because of thirst. His mother began to look for water but it was not available anywhere.

Zam Zam is Discovered

She ran desperately in quest of water between two hillocks called Safa and Marwa but found no water. She came back to her thirsty infant and was surprised to see the spring of Zam Zam emerged from beneath the foot of the Prophet Isma'il (peace be upon him). She heaved a sigh of relief. She quenched the thirst of her baby with water.

Many people from far and wide came to the spot where Prophet Ibrahim (peace be upon him) and his family had settled. Gradually this locality named Mecca (Makkah) became the birth place of Islam.

Vision of the Prophet Ibrahim Regarding the Sacrifice of the Prophet Isma'il

The Prophet Ibrahim (peace be upon him) went back to Palestine to join his first wife, the beloved Sarah. He received a Commandment in his vision to sacrifice his only son, Isma'il. The Prophet Ibrahim (peace be upon him) had no hesitation in complying with what he was ordered to do but his son was infant at that time. He had to wait until he grew older.

Due to delay the temptation of not doing what he was supposed to do, was certainly there. But the Prophet Ibrahim (peace he upon him) had a solid faith in Allah and his life was all dedicated to His' service. So he kept on waiting until Prophet Isma'il (peace be upon him) became a teenager.

One day the father told his son about the dream. To his great surprise he saw that Prophet Isma'il (peace be upon him) had no objection and was willing to be sacrificed as Allah had willed it. He said:

"O' my father! Do what you have been commanded to do; then you will find me of the patients." (Surah 37: Verses 10-11)

This was a hard decision for a young man to take and it was a moment of great faith in Allah.

The Ordeal of Sacrifice of Prophet Ismail

On the tenth of Dhil Hijja the father and his beloved son walked side by side. A young lad possessed for bearance and the old man was full of determination and spirit to complete submission to Allah. Their purpose was to carry out the orders of their Lord. Nothing was dearer to them than the service of Allah.

They proceeded towards Mina with a sharp butcher's knife that, the old shaky Ibrahim had in his hand. Many a thought and memories of the past must have crossed in their minds. Finally they reached a special spot. The Prophet Ibrahim (peace be upon him) looked at his loving son whereas Prophet Isma'il (peace be upon him) cast a glance at his, father obediently and cheerfully.

The father laid his son prostrate on the ground. He was standing beside him. His heart was beating violently. He was shaking with emotions when he drew the knife across the neck of his son. It was a moment of action, an action that was very hard to put into practice. God highly appreciated them for their obedience and they heard a voice:

"O' Ibrahim! you have indeed shown the truth of the vision. Surely do We reward the doers of good." (Surah 37: Verse 105)

When Prophet Ibrahim (peace be upon him) fulfilled the command of the dream, he was ordered not to sacrifice his own son. A ram was provided in his stead. The Prophet Isma'il (peace be upon him) stood up and the ram was sacrificed.

So the moment of suspense came to an end and both the father and the son expressed a deep sense of happiness and gratitude. From that time until today, the savage custom human sacrifice has been absolutely abolished.

Glad Tidings Regarding the Birth of Prophet Ishaq

When the Prophet Ibrahim (peace be upon him) displayed his unstinted submission to the orders of Allah by trying to sacrifice his beloved son Ismail he was informed of a glad-tiding regarding the birth of baby from Sarah, his first wife. The Holy Quran affirms:

"And We gave him the good news of Ishaq (Isaac), a Prophet among the good ones and We showered our blessings on him and on Ishaq, and of their offspring are the doers of good and also those who are clearly unjust to their own selves." (Surah 37: Verses 112-113)

Time passed by and Sarah, the old lady got pregnant. At last she gave birth to a male baby and they gave him the name of Ishaq. Later on Isma'il (peace be upon him) proved to be the Prophet of the Muslims and Ishaq (peace be upon him) became the Prophet of the Jews.

Re-construction of Ka'bah

The first House of Allah, the Ka'bah was erected by the Prophet Adam (peace be upon him). It was reconstructed by the Prophet Ibrahim and the Prophet Isma'il (peace be upon them).

The Muqam-e-Ibrahim is still outside the enclosure. It is a place of marble-like stone on which he stood to raise the walls of the sanctuary at Mecca. This stone contains the sunken imprints of the feet of the great Prophet Ibrahim (peace be upon him). The Holy Quran testifies to the hallowed sanctity of this stone by declaring it to be one of the Signs of Allah. It says:

"We made the House a resort for men and a place of security after saying: Take as your place of worship the spot where Ibrahim stood to pray. And We enjoined Ibrahim and Isma'il by saying: Purify My House for those who visit it and those who meditate therein; and those who bow down and those who prostrate themselves." (Surah 2: Verse 125)

Burial Place

The Prophet Ibrahim (peace be upon him) lived for 175 years. His life was full of happenings, tests and trials. He had a firm faith in Allah. He never missed a moment's rest in calling for the message of Allah. He gained thousands upon thousands of believers. When he passed away, he was buried in Hebron, twenty miles south-west of Jerusalem.

Born in Babylon and died in Hebron (Habrawan).

Age 200 years.

The 2nd Stage of Prophet Muhammad SAW Family Tree.

At this stage (from Ibrahim A.S down to Adnan), the Islamic scholars are divided (some of them agreed and on the other hand, stays "neutral").

Adnan bin 'Ad bin Humaysa' bin Sulaiman bin 'Aus bin Buz bin Qumwal bin Ubay bin 'Awwam bin Nashid bin Haza bin Baldas bin Yadlaf bin Tabikh bin Jahim bin Nahish bin Makhi bin 'Ayd bin 'Abqar bin 'Ubayd bin Al Da'a bin Hamdan Sinbar bin Yathribi bin Yahzan bin Yalhan bin Ar'awa bin 'Ayd bin Dishan bin 'Aysar bin Afnad bin Ayham bin Muqsir bin Nahith bin Zarih bin Sumay bin Muzay bin 'Audah bin 'Iram bin Qaydar bin ISMAIL A.S (ISHMAEL) bin IBRAHIM A.S (ABRAHAM)

En mi nuevo libro LA SORPRENDENTE GENEALOGÍA DE MIS TATARABUELOS, encontrarán a este y muchos otros de sus ancestros con un resumen biográfico de cada uno. El libro está disponible en: amazon.com barnesandnoble.com palibrio.com. Les será de mucha utilidad y diversión. Ramón Rionda

In my new book LA SORPRENDENTE GENEALOGÍA DE MIS TATARABUELOS, you will find this and many other of your ancestors, with a biography summary of each of them. The book is now available at: amazon.com barnesandnoble.com palibrio.com. Check it up, it’s worth it. Ramón Rionda

אברהם אבינו

וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר: הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים, אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם, וַיֹּאמֶר לוֹ: כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ — ספר בראשית, פרק ט"ו, פסוק ה'

אַבְרָהָם (במקור: אַבְרָם. מכונה על פי המסורת היהודית גם אברהם העברי וגם אברהם אבינו) הוא דמות מקראית, הראשונה מבין שלושת האבות. אבי יצחק וישמעאל (שלפי הקוראן הערבים העדנאנים הם צאצאיו), המדיינים, ודרך נכדיו בני יצחק יעקב ועשו, אבי שבטי ישראל (שהיהודים הם צאצאיהם), האדומים והעמלקים.

דמותו במקרא

על פי המקרא, אברהם, שנולד בשם אברם, הוא בנו של תרח, מצאצאיו של שם בן נח. לפי חישוב השנים בתורה, הוא נולד אלף תתקמ"ח לבריאת העולם (1948 שנים אחרי בריאת העולם). שם אמו של אברם אינו נזכר במקרא, אך על פי תלמוד בבלי, שמה הוא אמתלאי בת כרנבו.

אברהם מוזכר לראשונה בספר בראשית בסיפור על תרח אביו שעוזב את אור כשדים יחד איתו ועם אשתו שרי (לימים שרה) ובן אחיו לוט, במטרה להגיע לארץ כנען, אך הם לא מגיעים אליה אלא משתקעים בחרן. לפי ספר בראשית, בעוד אביו של אברם חי, נגלה אליו אלוהים ומצווה עליו לעזוב את משפחתו וסביבתו, וללכת בגפו לארץ כנען (היא ארץ ישראל) בציווי המפורסם "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך..." (בראשית יב א) כמו כן מובטח לאברם שייהפך שם לאביה של אומה גדולה ויזכה לברכה. בגיל 75 עלה אברם לארץ ישראל, יחד עם אשתו, לוט אחיינו, ועם "הנפש אשר עשו בחרן".

לדעת רוב המפרשים אברהם נולד בארם נהריים. ומשם הלך לחרן עם אביו ואחר כך לארץ ישראל. ולשיטת הרמב"ן מקום הולדתו היה חרן. ושב לשם מאוחר יותר אחר שעקר לארם נהריים.

לפי חוקר המקרא יאיר זקוביץ, מסעו של אברהם לארץ המובטחת משמש כסיפור בבואה לכמה סיפורי מקרא אחרים. לדוגמה, למעשה המתואר בספר במדבר, פרק י', פסוק ל' בו מבקש משה מחותנו, יתרו, להצטרף אל בני ישראל במסעם לכנען והלה מסרב. בשני הסיפורים יש ביטויי לשון דומים וקווי דמיון רבים. גם סיפורה של רות הוא סיפור בבואה לסיפור זה. לשון דומה מופיעה בשני הסיפורים וקווי הדמיון רבים.

בראשית דרכו בארץ כנען הגיע אברם לאזור שכם (אלון מורה) ובנה שם מזבח לשם ה'. לאחר מכן המשיך אברם דרומה, והגיע אל בין היישובים בית אל והעי, וגם שם בנה מזבח. משם המשיך אברם דרומה אל הנגב. ד"ר מרדכי ברויאר מציין[6] שדרכו של אברהם הייתה תמיד באזור ההררי מכיוון שבתקופת אברהם השפלה והעמק בארץ כנען היו תחת שלטון מצרי (דבר שהיה יכול להקשות על רועי צאן כאברהם - וכמבואר בבראשית מו לד: "כי תועבת מצרים כל רועי צאן" - שהמצריים היו מתנגדים למלאכה זו מפני שהבהמות היו אלילים בעיניהם), ומאידך יישובי ההר התאימו מאוד לרעיית צאן מכיוון שהיו דלילים באוכלוסייה.

ירידה מצרימה

רעב כבד בארץ גרם לאברם לרדת למצרים. מכיוון שחשש שהמצרים ייקחו ממנו אל פרעה את שרי אשתו, המתוארת כ"אשה יפת מראה", ואף יהרגו אותו, ביקש ממנה שתאמר שהיא אינה אשתו אלא אחותו. ואכן, פרעה לקח את שרי לאשה, והעניק לאברם ממון ורכוש רב מתוך מחשבה שהוא אחיה. רק בעקבות "נגעים גדולים" שבאו עליו ועל ביתו על ידי ה', החזיר אותה פרעה לאברם, נזף בו על ההטעיה ושילח אותו ואת כל אשר לו מארץ מצרים.

ההיפרדות מלוט

לאחר שגורש ממצרים, חזר אברם לארץ כנען, אל המקום שבו היה קודם לכן (בין בית אל לעי), עם רכוש רב ומקנה גדול. מכיוון שגם ללוט היה מקנה רב, נוצרו סכסוכים בין רועי אברם לרועי לוט. עקב כך הציע לו אברם להיפרד ולחלק ביניהם את הארץ. לוט בחר לשבת באזור סדום ועמורה, שהיה אז פורה ביותר.

על פי המדרש, הסכסוך בין הרועים נוצר בגלל הבדלים ברמת המוסר והיושר של שתי קבוצות הרועים, ובגלל הציפיה של לוט לירש את רכושו הרב של אברם, שהיה אז חשוך ילדים, לאחר מותו.

לאחר היפרדותו מלוט נגלה ה' אל אברם והבטיח לו שיירש את כל ארץ כנען ושצאצאיו ירבו כעפר הארץ (בעת הזו היה עדיין אברם ללא בנים). ה' קרא לו להתהלך בארץ כדי לממש - כנראה באופן סמלי - את ההבטחה, ואברם נענה לקריאה, והגיע בנדודיו עד אלוני ממרא שליד העיר חברון. גם שם בנה אברם מזבח לשם ה'. באזור זה כורת אברם, ככל הנראה, ברית עם היושבים שם - ענר, אשכול וממרא.

פגישת אברהם ומלכיצדק

בזמן שבתו של לוט בסדום אירעה מלחמה בין ארבעה מלכים מאזור ארם נהריים לבין חמישה מלכים מאזור סדום ועמורה, המכונה מלחמת ארבעת המלכים את החמישה. במהלך המלחמה נלקח לוט בשבי על ידי ארבעת המלכים מארם נהריים. אברם נחלץ לעזרתו, ויחד עם 318 מבני ביתו רדף אחרי המלכים המנצחים עד צפונה מדמשק, והחזיר את כל השבויים, ובהם לוט. המאורע הזה נתן לו פרסום וכבוד רב בקרב מלכי האזור, ובהם מלך סדום המנוצח אשר הציע לאברם את כל השלל (הצעה שאותה דוחה אברם בתוקף, מלבד לקיחת חלקם של הלוחמים ובעלי בריתו), וכן מלכיצדק, מלך העיר שלם (ככל הנראה, ירושלים הקדומה), המוגדר כ"כהן לאל עליון".

פרשן המקרא המלבי"ם מסביר כי ביסוד מלחמתו של אברם בארבעת המלכים עמד מאבק על ההגמוניה ועל השבת הסדר האזורי, שהרי עילם היה בנו של שם בן נוח כאשר ארץ ישראל ניתנה לבני שם בעוד שבפועל נכבשה על ידי כנען בן חם בן נוח שנחלתו הייתה מצרים (הרב שלמה גורן, תורת המקרא עמוד 30 ואילך).

ברית בין הבתרים

לאחר מכן כרת ה' ברית עם אברם המכונה ברית בין הבתרים, ובה בישר לו כי זרעו העתידי יסבול מעבדות ומעינוי ארבע מאות שנים, אך לאחר מכן הוא יירש את הארץ ואת המרחב בין נהר מצרים לנהר פרת וכן ישלוט על עשרה עמים במרחב זה.

לקיחת הגר ולידת ישמעאל

שרי, אשתו של אברם, הייתה עקרה, ולפיכך היא הציעה לאברם, מקץ עשר שנים לישיבתם בארץ כנען, את הגר אמתה לאישה. במהלך ההריון הקלה הגר בכבודה של שרי גבירתה. בתגובה עינתה שרי את הגר וזו ברחה אל המדבר. שם נגלה אליה מלאך האלוהים והבטיח לה שמבנה תצא אומה גדולה, ואמר לה לשוב אל שרי ולקרוא לבן הנולד לה ישמעאל. הגר חזרה לבית אברם ושרי, וילדה את ישמעאל. אברם היה באותו זמן בן 86 שנה (בראשית ט"ז).

אברם ושרי

כשהיה אברם בן 99 התגלה אליו ה' והבטיח לו בן מאשתו שרי. בהתגלות זו החליף ה' את שמו לאברהם ("כי אב המון גויים נתתיך"), ואת שמה של שרי לשרה. כמו כן ה' ציווה על אברהם לעשות ברית מילה לו ולכל בני ביתו.

מהפכת סדום ועמורה והולדת יצחק

לפי המסורת, בעת שישב בכניסה לסוכתו באלוני ממרא ניגלו לאברהם שלושה מבקרים. אברהם בירך אותם והציע לשטוף רגליהם ואת לחם ביתו. הוא אירח אותם תחת עץ ואכל עמם, כאשר אחד מן האורחים אמר לאברהם שבעוד שנה לשרה יהיה בן זכר. שרה שמעה זאת מפתח הסוכה וצחקה כי לא ייתכן שבגילה יכולה להרות. האורח שאל מה פשר הצחוק של שרה, כי בעזרת האלוהים אין זה בלתי אפשרי שתהרה גם בגילה, מה שהבהיל את שרה. לאחר הארוחה, שלושת האורחים עלו לפסגה סמוכה וצפו על הערים במישור, תוך שהם דנים על גורל סדום ועמורה, כי "פשעיהם היו רבים". בשלב זה עזבו שניים מן האורחים את אברהם בדרכם לסדום ואילו אברהם פנה אל האלוהים בבקשה לחוס על העיר, כי אחיינו לוט שהה בה. לאחר תפילתו, אורחיו של אברהם הגיע לסדום בחיפוש אחר "עשרה צדיקים", אשר המצאם הייתה גורמת לאלוהים לחוס על העיר, ושם אירח אותם לוט בביתו. כשהמון זועם דרש את האורחים, לוט סירב ואף הציע את בנותיו הבתולות במקום, אך ההמון המשיך ורצה לשבור את דלת ביתו של לוט - מה שעורר זעם של האלוהים. למחרת בבוקר, כשהיה ברור כי אין עשרה צדיקים בסדום, הצטווה לוט לעזוב את העיר סדום וארעה מהפכת סדום ועמורה, תוך שאברהם צופה ממקום מושבו באלוני ממרא.

לאחר הולדת יצחק, בנה של שרה, כמובטח, היא ראתה כי ישמעאל משפיע לרעה על יצחק (ועל פי המדרשים אף מסכן את חייו). שרה דרשה מאברהם לגרש את הגר ובנה. אברהם אינו שש לגרשם אך לאחר שאלוהים אומר לו לשמוע לדברי שרה, הוא משלח את הגר ובנה (בראשית, כ"א).

נאמנותו של אברהם לה' נבחנה בכמה (על פי חז"ל: עשרה) ניסיונות ובראשם עקדת יצחק. ה' ציווה על אברהם להקריב לו את יצחק בנו. אברהם נענה לציווי והוא עושה את כל ההכנות ואת כל הפעולות לקיום הציווי, אולם רגע לפני הקיום בפועל התגלה אליו מלאך ה' ואמר לו כי כבר עמד בניסיון והוא אינו צריך להקריב את יצחק.

עקדת יצחק נחשבת לאחד האירועים המכוננים של היהדות. מחד, היא מהווה סמל היסטורי למסירות כלפי האלוהים, ומצד שני, משתמע ממנה בבירור שהאלוהים אינו חפץ בקורבנות אדם.

הגות רבה, יהודית ושאינה יהודית, נהגתה סביב עקדת יצחק. במוקד ההגות עומדות השאלות האם ה' התכוון שאברהם יציית לו, האם ה' ציפה שאברהם יסרב, והאם אברהם פעל נכון בצייתנותו או שמא היה צריך לסרב.

אחרי פטירתה של שרה רכש אברהם מעפרון החיתי את מערת המכפלה בחברון תמורת 400 שקל כסף, וקבר שם את שרה.

על פי המסופר בבראשית, כ"ה, א', נשא אברהם לעת זקנתו אשה נוספת ושמה קטורה, אחרי מות שרה אשתו. נולדו להם שישה בנים: זמרן, יקשן, מדן, מדין, ישבק ושוח. על פי המדרש קטורה היא למעשה הגר, ואברהם לקחה שנית לאישה.

אברהם נפטר בגיל 175 ונקבר במערת המכפלה על ידי בניו, יצחק וישמעאל. "וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו, אֶל-מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה: אֶל-שְׂדֵה עֶפְרֹן בֶּן-צֹחַר הַחִתִּי, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי מַמְרֵא." (בראשית כ"ה ח')

דמותו במדרש ובמסורת

שאלה שעומדת בעינה לאורך כל העיסוק בדמותו של אברהם היא- מדוע נבחר אברהם? מפרשים רבים ומדרשים שונים עוסקים בשאלה זו, ואף חוקרים עד היום מתפלפלים בה.

במקרא אין מידע ברור מדוע התגלה אלוהים לאברהם. התורה פותחת את סיפורו של אברהם כשהוא בן שבעים וחמש, ועובדה זו מעוררת שאלות פרשניות רבות: מהי ראשיתו של הסיפור? מדוע עזב תרח את אור כשדים? מדוע בחר אלוהים דווקא באברהם ושלח אותו להתהלך בארץ כנען? במה שונה אברהם מעשרים הדורות שקדמו לו? מדוע לא פירשה התורה את פשר בחירתו של אברהם?

הסיבה לפי יוספוס פלביוס לבחירתו של אברהם היא כי הוא הפיץ אל כלל החברה את המונותיאיזם, הוא זה שהתווכח עם אנשי סביבתו ואף עם בני ביתו, הוא היה מוכן להיות נרדף, בשל אמונתו, ובגלל אמונתו ומסירותו לה'.

במקומות רבים, המקרא סותם ואינו מפרט את הרקע או את הסיבות להתרחשויות המתוארות בו. חז"ל, כפרשני מקרא, באו לפרש את הסתום, ודרשו אגדות ה"משלימות" את הפערים שמותיר המקרא. בבראשית רבה (פרשה ל"ח, יג) מופיע סיפור אברהם והצלמים, על ראשית דרכו של אברהם כמי ששולל את עבודת האלילים שבה היה שטוף דורו. על פי אגדה זו, בחן אברהם את האמונות הפגניות שהיו נפוצות בזמנו, ומשעמד על חוסר תוחלתן החל להאמין באלוהים. עקב סירובו לעבוד אלילים וכתוצאה מנסיונותיו להפיץ את אמונתו ברבים, נקלע אברהם לעימות עם סביבתו ועם נמרוד מלך אור כשדים. אברהם נידון למוות בהשלכה לכבשן אש, אך ניצל בנס.

על פי מסכת אבות התנסה אברהם בעשרה ניסיונות מאת האלוהים ועמד בכולם. הניסיון האחרון היה עקדת יצחק. על פי האגדה, לאחר ששמעה שרה על דרישת האלוהים פרחה ממנה נשמתה ומתה.

כאשר רצו חז"ל לתאר את דמותו הרוחנית של אברהם, תיארו אותו כך:

"כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ שְׁלשָׁה דְבָרִים הַלָּלוּ – עַיִן טוֹבָה, וְרוּחַ נְמוּכָה, וְנֶפֶשׁ שְׁפָלָה – מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ." (משנה, מסכת אבות, פרק ה')

על־פי הרמב"ם - הרמב"ם (בעקבות המדרש) מתאר בלשון סיפורית את דמותו של אברהם, שייחודיותו בהכרת הבורא ואמונת הייחוד:

כיון שנגמל איתן זה, התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן, ולחשוב ביום ובלילה, והיה תמיה: היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד, ולא יהיה לו מנהיג? ומי יסבב אותו? לפי שאי אפשר שיסבב את עצמו. ולא היה לו לא מלמד ולא מודיע דבר, אלא מושקע באור כשדים בין עובדי עבודה זרה הטיפשים. ואביו ואמו וכל העם עובדים עבודה זרה, והוא היה עובד עימהן. ולבו משוטט ומבין, עד שהשיג דרך האמת, והבין קו הצדק מדעתו הנכונה, וידע שיש שם אלוה אחד, והוא מנהיג הגלגל, והוא ברא הכול, ואין בכל הנמצא אלוה חוץ ממנו. וידע שכל העם טועים, ודבר שגרם להם לטעות זה שעובדים את הכוכבים ואת הצורות, עד שאבד האמת מדעתם. ובן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו. כיון שהכיר וידע, התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים ולערוך דין עימהם, ולומר ש"אין זו דרך האמת, שאתם הולכים בה". ושיבר הצלמים, והתחיל להודיע לעם שאין ראוי לעבוד אלא לאלוה העולם, ולו ראוי להשתחוות ולהקריב ולנסך – כדי שיכירוהו כל הברואים הבאים; וראוי לאבד ולשבר כל הצורות, כדי שלא יטעו בהן כל העם, כמו אלו שהן מדמין שאין שם אלוה אלא אלוֹ. כיון שגבר עליהם בראיותיו, ביקש המלך להורגו. נעשה לו נס, ויצא לחרן. והתחיל לעמוד ולקרות בקול גדול לכל העם, ולהודיעם שיש אלוה אחד לכל העולם, ולו ראוי לעבוד. והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה, עד שהגיע לארץ כנען, והוא קורא, שנאמר "ויקרא שם בשם ה', אל עולם" (בראשית, כ"א, ל"ג). וכיון שהיו העם מתקבצין לו ושואלין לו על דבריו, היה מודיע לכל אחד ואחד לפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת, עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות, והם אנשי בית אברהם. ושתל בליבם העיקר הגדול הזה, וחיבר בו ספרים. והודיעו ליצחק בנו, וישב יצחק מלמד ומחזיר; ויצחק הודיעו ליעקב ומינהו ללמד, וישב מלמד ומחזיר כל הנלווים אליו.

— משנה תורה לרמב"ם, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים, פרק א', הלכה ג'

תארוך שנות חייו

לפי הכרונולוגיה המקראית והמסורתית, אברהם נולד בעיר אור כשדים לאביו תרח בשם אברם, בשנת א'תתקמ"ח (1948) לבריאת העולם, והיה בן הדור העשרים לאדם הראשון. יש הסוברים (רמב"ן בראשית יא, כח), על פי המדרש שאברהם נולד דווקא בעיר "כותא".

בכרונולוגיה הארכאולוגית של המקרא חלוקות הדעות. חלק מהחוקרים טוענים לתאריך שונה עד כדי הפרש של מאות שנים, כאשר אחרים מפקפקים בקיומו של אברהם, אשר אין לקיומו שום עדויות ממקורות חוץ מקראיים ובסיפוריו נזכרים מלכים של ערים שלטענתם כנראה לא היו כלל קיימות בתקופה המיוחסת לו במסורת. אחרים טוענים שדווקא יש הוכחות מספקות לקיומם של האבות וזאת לאור ממצאים ארכאולוגיים המראים כי המידע אודות הנהגים והחוקים בספר בראשית דומה למתקבל מן התעודות בנות התקופה. בדרך כלל נהוג לתארך את תקופת האבות לאלף השני לפני הספירה, בלי לנקוב בתאריך מדויק.

בעיר אֶבְּלָה שבשטחי סוריה של ימינו, אשר ידועה מעדויות רבות כעיר ממלכה חשובה לאורך האלף השלישי לפנה"ס ועד קרוב לאמצע האלף השני לפנה"ס. בחפירות שנערכו בה בשנות ה-70 של המאה ה-20 נמצא ארכיון ובו למעלה מ-20,000 לוחות-חמר ועליהן כתובות בכתב היתדות, בשפה השומרית ובשפה נוספת, ייחודית לאתר שכונתה בשם: "אבלאית". בין שלל הממצאים נמצאו השמות "עבר-אום" (עבר?, מאבותיו של אברהם), "אב-ר-אום" (=אברם/אברהם?), "איס-ר-איל(-ום)" (ישראל? שמו הנוסף של יעקב, נכדו של אברהם), "א-ס-או" (עשיו?, נכדו של אברהם), וכן שמות של אתרים גיאוגראפיים, המוכרים מן המקרא: כנען, חרן, גבל, חצור ועוד.

דמותו באסלאם

אתר "ברכת אברהם" - שם לפי מסורת אסלאמית ויהודית נולד אברהם, בסמוך לעיר אורפה (דרום טורקיה) גם בדת המוסלמית לדמותו של אברהם (או בצורה הערבית של שמו, איברהים), נודעה חשיבות רבה. אברהם נחשב על־פי האסלאם כאחד הנביאים. כמה מהסיפורים על אברהם מהתנ"ך והמדרש מופיעים גם בקוראן, והסורה ה-14 בקוראן נקראת על שמו. אברהם מתואר בקוראן כחניף, והוא נחשב באסלאם למונותאיסט האולטימטיבי "וכי יש דת טובה מדתו של האיש הנושא פניו אל אלוהים בהתמסרות והמיטיב וההולך בדרך דת אברהם אשר נהג כחניף? אלוהים לקח לו את אברהם כידיד נפש".

בסורה ה-37, סורת א-צאפאת, מובא בקצרה סיפור העקידה, ובו מתואר שאברהם מתיעץ עם בנו כאשר נודע לו שעליו להעלות אותו לקורבן, ובנו אומר לו לעשות כשצווה עליו. שמו של הבן אותו נצטווה אברהם להקריב אינו מצוין במקור זה, ועל־פי מסורת מוסלמית שהתפתחה מאוחר יותר, המדובר הוא דווקא בבנו ישמעאל ולא ביצחק כפי שמתואר בתנ"ך. חג הקורבן נחגג על ידי המוסלמים לציון אירוע זה.

בנוסף לכך, מיוחס לאברהם, בשיתוף עם ישמעאל, ייסוד הכעבה הקדושה למוסלמים, כמו גם טיהורה מעבודת אלילים. בהתאם להבנה האיסלאמית של האבות, הקוראן (סורת אאל עמראן נ"ז) קובע עוד כי "אברהם לא יהודי ולא נוצרי היה כי אם צדיק תמים מאמין בד'" (בערבית, מוסלמי).

קשרים למיתולוגיה ההינדואית

על פי טענה רווחת, ישנו קשר היסטורי-רעיוני בין המיתולוגיה ההודית לבין סיפורי הקודש היהודיים. על פי אמונה זו, קיים דמיון רעיוני (ואף מצלולי) בין הדמויות ברהמה וסראסווטי לבין הדמויות של אברהם אבינו ואשתו שרה. יש הקושרים זאת גם לפסוק: "וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי קֵדְמָה אֶל אֶרֶץ קֶדֶם".

דמותו בספרות היוונית-רומית

יוסף בן מתתיהו מצטט בספרו "קדמוניות היהודים" את ההיסטוריון הבבלי-הלני ברוסוס, המספר על איש צדיק שחי 10 דורות לאחר המבול, וטוען כי מדובר באברהם. עם זאת, גם אם לפי ספר בראשית, עשרה דורות מפרידים בין נח לאברהם, לדעת ההיסטוריון מנחם שטרן יש ספק רב בכך שניתן לזהות אותו עם אברהם ונראה שיוספוס לקח את הזיהוי הזה מחוגים יהודים-הלניסטיים. יוסף בן מתתיהו מציין גם שהקטאיוס איש אבדרה כתב חיבור על אברהם. חיבור זה מופיע בשם "אברהם והמצרים" ב"סטרומאטה" (אנ') של קלמנס מאלכסנדריה (סביב 200 לספירה). כפי הנראה, הספר נכתב על ידי "פסאודו-הקטאיוס" והוא תוצר של תעמולה יהודית דתית, מאחר שהוא כולל, כפי שניתן לראות בחיבורו של קלמנס, בתים מזויפים של סופוקלס בעלי צליל מונותאיסטי מיליטנטי. בספר מקבים א מופיע ציטוט מתוך מכתב שנשלח ממלך ספרטה לכהן הגדול, בו נכתב כי הספרטנים והיהודים "אחים הם וכי מזרע אברהם המה". הסופר היווני אלכסנדר פוליהיסטור ציטט את הסופר היהודי קלאודמוס מלכוס (200 לפנה"ס לערך), שכתב בחיבורו על היהודים שלאברהם נולדו מקטורה בנים רבים, ביניהם: אפרס (על שמו נקראה אפריקה, סורס (על שמו נקראה אשור) ויפרס, שיצאו עם הרקולס להלחם בלוב. ההיסטוריון הרומי פומפיוס טרוגוס סבר שאברהם היה אחד ממלכי דמשק,[19] מסורת שהופיעה גם אצל ניקולאוס איש דמשק. ההיסטוריון הרומי קלאודיוס כאראקס (המאה ה-2 לספירה), כתב שהיהודים נקראים "עברים" על שם "אברמון" – הסבר שנמצא כבר בחיבורו של הסופר היהודי-הלניסטי ארתפנוס (המאה ה-2 לפנה"ס).

בספרות היוונית והרומית קיבל אברהם מוניטין של אסטרולוג. את הופעתו המוקדמת של מוניטין זה, ניתן למצוא כבר אצל ארתפנוס, שציין כי היה זה אברהם שלימד את המלך המצרי פרתוטס (Pharethotes) את מדע האסטרולוגיה. מסורת דומה לזו של ארתפנוס, ניתן למצוא אצל הסופר האלמוני הידוע בדרך כלל כפסאודו-אופולמוס. אוסביוס מקיסריה שציטט אותם בספרו "הכנה לבשורה", מציין שבמקורות אחרים נכתב כי טרם הגיעו למצרים, אברהם הכיר גם לפניקים את האסטרולוגיה. במאה ה-2 לספירה, הזכיר האסטרולוג ההלניסטי וטיוס ואלנס את אברהם ("אברמוס" ביוונית) כסמכות אסטרולוגית. האסטרולוג הרומאי פירמיקוס מטרנוס (המחצית הראשונה של המאה ה-4) מזכיר בחיבורו האסטרולוגי את אברהם ארבע פעמים כסמכות אסטרולוגית, כאשר בראשונה מביניהן הוא מציין את שמו לצד סופרים אסטרולוגים ידועים.

ההוגה הנאופלאטוני אלכסנדר מליקופוליס הביא בחיבורו כדוגמה מתוך "ההיסטוריה היהודית" את הכנת בנו של אברהם לקורבן לאל. בהיסטוריה אוגוסטה מסופר שהקיסר הרומאי אלכסנדר סוורוס החזיק פסלים של "נפשות קדושות ביותר", ובהן אברהם.

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%94%D7%9D