Isaiah Berlin

http://en.wikipedia.org/wiki/Isaiah_Berlin

http://www.oxfordshireblueplaques.org.uk/blue-plaque-sir-isaiah-ber...

http://www.findagrave.com/cgi-bin/fg.cgi?page=gr&GRid=12319292

http://www.oxfordjewishheritage.co.uk/notable-jews/modern-period/18...

https://erasmusprijs.org/en/laureates/sir-isaiah-berlin/

Sir Isaiah Berlin was a Russian-British philosopher and historian of ideas, regarded as one of the leading thinkers of the twentieth century, and as the dominant liberal scholar of his generation.

He excelled as an essayist, conversationalist and raconteur; and as a brilliant lecturer who improvised, rapidly and spontaneously, richly allusive and coherently structured material.

Berlin was born as an only child into a wealthy Jewish family, the son of Mendel Berlin, a timber industrialist and direct descendant of Israel ben Eliezer, and his wife Marie, née Volshonok. He spent his childhood in Riga (then part of the Russian Empire; now capital of Latvia), and later lived in Andreapol´ (a small timber town near Pskov, effectively owned by the family business) and Saint Petersburg, witnessing both the February and October Revolutions of 1917.

Feeling increasingly oppressed by life under Bolshevik rule, the family left Saint Petersburg on October 5, 1920, for Riga, but encounters with anti-Semitism and difficulties with the Latvian authorities convinced them to leave, and they moved to Britain in early 1921 (Mendel in January, Isaiah and Marie at the beginning of February), when Berlin was eleven. In London, the family first stayed in Surbiton, then within the year they bought a house in South Kensington, and later Hampstead. His English was virtually nonexistent at first, but he became fluent within a year. He was educated at St Paul's School (London), then at Corpus Christi College, Oxford, where he studied Greats (Classics). In his finals examinations, he obtained the highest grades in Oxford University, winning The John Locke Prize for his performance in the philosophy papers, in which he outscored even A.J. Ayer. He subsequently took another degree at Oxford in PPE (Philosophy, Politics and Economics), obtaining a first-class degree after less than a year on the course. He was made a tutor of philosophy at New College, Oxford, but, before the end of the 1932 at the age of 23, was elected to a prize fellowship at All Souls College, Oxford.

From 1957 to 1967, he was Chichele Professor of Social and Political Theory at the University of Oxford. He was president of the Aristotelian Society from 1963 to 1964. In 1966, he helped to found Wolfson College, Oxford, and became its first President. He was knighted in 1957, and was awarded the Order of Merit in 1971. He was President of the British Academy from 1974 to 1978. He also received the 1979 Jerusalem Prize for his writings on individual freedom. The annual Isaiah Berlin Lectures are held at both Oxford and the British Academy each summer. Berlin's work on liberal theory has had a lasting influence.

Above short extract from Wikipepedia

See also:

Blue Plaques

Article published in Oxford Times, Limited Edition Supplement, August 2009 entitled "The Gossiping Intellectual"

"United States, GenealogyBank Obituaries, 1980-2014," database with images, FamilySearch (https://familysearch.org/ark:/61903/1:1:QK44-P7VZ : accessed 3 August 2019), Aline De Gunzbourg in entry for Mr Isaiah Berlin, Illinois, United States, 07 Nov 1997; from "Recent Newspaper Obituaries (1977 - Today)," database, GenealogyBank.com (http://www.genealogybank.com : 2014); citing Chicago Sun-Times, born-digital text.

ישעיה ברלין

לידה 6 ביוני 1909
ריגה, האימפריה הרוסית
פטירה 5 בנובמבר 1997 (בגיל 88) אוקספורד, הממלכה המאוחדת מקום לימודים קורפוס קריסטי קולג', בית הספר סנט פול מוסדות אוניברסיטת אוקספורד זרם פילוסופיה אנליטית תחומי עניין היסטוריה של הרעיונות, מדע המדינה, אתיקה, פילוסופיה פוליטית, ספרות הושפע מ בנת'ם, מיל, מרקס, ויקו, הרדר, טולסטוי, לב שסטוב השפיע על ג'ון רולס, מייקל איגנטייף, צ'ארלס טיילור, מייקל וולצר, הנרי הארדי, ירמיהו יובל מדינה הממלכה המאוחדת פרסים והוקרה מפקד במסדר האימפריה הבריטית פרס ארסמוס (1983) פרס ירושלים (1979) תואר דוקטור לשם כבוד של אוניברסיטת תל אביב דוקטור כבוד מאוניברסיטת קיימברידג' דוקטור כבוד מאוניברסיטת אוקספורד דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת הרווארד דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בולוניה דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת אתונה דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת טורונטו עמית האקדמיה הבריטית עמית האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים עריכת הנתון בוויקינתונים

סר ישעיה ברלין (באנגלית: Isaiah Berlin;‏ 6 ביוני 1909, ריגה, פלך ליבוניה, האימפריה הרוסית – 5 בנובמבר 1997, אוקספורד, אנגליה) היה פילוסוף פוליטי והיסטוריון של הרעיונות, יהודי-רוסי בריטי, נחשב אחד מההוגים הליברלים המובילים של המאה ה-20.

לכתיבתו של ברלין על התאוריה הליברלית הייתה השפעה מרחיקת לכת. מאמרו מ-1958, "שני מושגים של חירות", בו הבדיל בין חירות חיובית לחירות שלילית, מהווה חלק חשוב בדיון מאז על היחס בין חירות ושוויון.

תוכן עניינים 1 קורות חיים 2 חיבוריו 3 כתביו 4 לקריאה נוספת 5 קישורים חיצוניים 6 הערות שוליים

קורות חיים ברלין נולד בריגה בירת פלך ליבוניה של האימפריה הרוסית (כיום בירת לטביה) למשפחה יהודית עשירה ומשכילה. אביו היה מנדל ברלין, סוחר עצים שתמך בהפצת התרבות המודרנית בקרב יהודי רוסיה, ואמו הייתה מרי (לבית וולשונוק), שרכשה חינוך אירופאי מקיף שטבעה גם בבנה. בילדותו חי בריגה ובפטרוגראד (סנקט פטרבורג), כשהוא עד למהפכה הרוסית ב-1917, והגיע עם משפחתו לבריטניה ב-1921. בבריטניה למד בבית ספר פרטי – סיינט פול'ז סקול(אנ'), ואז בקורפוס קריסטי קולג'(אנ') באוקספורד, שם למד לימודים קלאסיים, פילוסופיה, פוליטיקה וכלכלה. הוא נשאר באוקספורד כל חייו, מלבד בתקופה שבה עבד בשביל שירותי המודיעין הבריטי בניו יורק (1940–1942), בשגרירות הבריטית בוושינגטון הבירה (1942–1945) ובמוסקבה (1945–1946). ב-1956 נשא לאשה את אלין האלבאן.

ישעיה ברלין היה היהודי הראשון שקיבל מלגת הצטיינות מ"אול סולס קולג'(אנ')", אוקספורד. הוא היה הנשיא המייסד של קולג' וולפסון(אנ') באוקספורד, ומ-1957 ל-1967, שימש כפרופסור לתאוריה חברתית ופוליטית באוניברסיטת אוקספורד. הוא נעשה לאביר ב-1957, קיבל את אות מסדר ההצטיינות (Order of Merit) ב-1971, והיה הנשיא של האקדמיה הבריטית מ-1974 ועד 1978. בשנת 1979 זכה בפרס ירושלים, המוענק לסופר העוסק בחירות הפרט בחברה. מכותבי האנציקלופדיה העברית.

חיבוריו "חירות עבור הזאבים היא מוות לכבשים"

ברלין ידוע ביותר בזכות מאמרו "שני מושגים של חירות", במקור הרצאה שהעביר כשקיבל את משרת הפרופסור באוקספורד. הוא הגדיר את החירות השלילית כחסרונה של מניעה, או "חירות מ"; ואילו את החירות החיובית הוא הסמיך לרעיון של הגדרה ומיצוי עצמי, או היכולת לעשות בחירות משמעותיות – "החירות ל". חירות חיובית מתמקדת ברצונות ההיפותטיים של היחיד, רצונות שיכולים להווצר כתוצאה מחינוך, לדוגמה. רעיון זה היווה כלי כנגד הגבלות שהושמו על אנשים בחברות מובנות, הגבלות שברלין טען בחריפות לזכותן.

המאמר שלו "הכרח היסטורי" (1953) התמקד בוויכוח בפילוסופיה של ההיסטוריה. במילותיו של ברלין, השאלה היא האם אדם מאמין כי "החיים של עמים שלמים וחברות הושפעו באופן משמעותי על ידי יחידים יוצאי דופן", או שהאירועים שמתרחשים הם בגלל כוחות על-אנושיים, שאינם מתייחסים לרצון האדם. ברלין ידוע גם בחיבוריו על היסטוריה אינטלקטואלית רוסית.

כתיבתו של ברלין על תקופת ההשכלה ומבקריה – שלהם ברלין קרא ה"השכלה שכנגד" – ובייחוד על הרומנטיזם, תרם לתאוריה האתית שלה הוא קרא פלורליזם ערכי.

עבור ברלין, ערכים הם יצירי האדם, ולא יציריו של הטבע שצריך לגלותם, אם כי הוא גם טען כי טבעו של האדם הוא כזה שערכים מסוימים – כמו, לדוגמה, החשיבות של חירות אישית – יהיו נכונים בכל התרבויות, ולזה הוא קרא "פלורליזם אובייקטיבי". הוא הציע את הרעיון שערכים מוסריים עשויים להיות נכונים אך לא מתאימים זה לזה, ולפיכך ייתכן כי הם יתנגשו בצורה בלתי ניתנת לפתרון. כאשר ערכים מתנגשים, אין הכוונה שאחד חשוב מהשני. שמירת הבטחה יכולה להתנגש בחיפוש אחר האמת; חירות יכולה להתנגש בצדק חברתי. "מאבקים מוסריים הם חלק מהותי וקבוע של החיים האנושיים... ההתנגשויות של הערכים הם המהות של מה שהם ומה שאנחנו" (ברלין, 1958).

כתביו מרבית כתביו תורגמו לעברית:

ארבע מסות על חירות (עברית: יעקב שרת), תל אביב: רשפים, תשל"א. קארל מרקס, חייו וסביבתו (תרגם מאנגלית לפי המהדורה השלישית: אריה חשביה; עריכה מדעית והקדמה: יגאל וגנר), תל אביב: זמורה, ביתן, מודן, תשל"ה 1974. הקיפוד והשועל: מסה על השקפת טולסטוי על ההיסטוריה (עברית: יעקב שרת), תל אביב: רשפים, תשל"ט 1979. הוגים רוסים (תרגם מאנגלית: אפרים ברוידא), תל אביב: עם עובד, תשמ"ב 1982. רשמים אישיים (תרגם מאנגלית: אהרן אמיר), תל אביב: עם עובד, 1983. נגד הזרם: מסות בהיסטוריה של האידיאות (תרגם מאנגלית: אהרן אמיר; ערך והוסיף ביבליוגרפיה: הנרי הארדי; הקדים מבוא: רוג’ר האוזהר), תל אביב: עם עובד, תשמ"ו 1986. האנושות - בול עץ עיקש: פרקים בהיסטוריה של הרעיונות (תרגם מאנגלית: עדי אופיר), תל אביב: עם עובד, תשנ"ה 1994. תחושת המציאות: עיונים ברעיונות ובתולדותיהם (תרגמה מאנגלית: עתליה זילבר), תל אביב: עם עובד, תשנ"ח 1998. שורשי הרומנטיקה (תרגמה מאנגלית: עתליה זילבר), תל אביב: עם עובד, תשס"א 2001. לקריאה נוספת מייקל איגנטייף, ישעיה ברלין (מאנגלית: כרמית גיא), הוצאת עם עובד, 1999. רמין יהנבגלו, שיחות עם ישעיה ברלין (מאנגלית: נורית לוינסון), תל אביב: רשפים, תש"ס-2000. קישורים חיצוניים מיזמי קרן ויקימדיה ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: ישעיה ברלין ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ישעיה ברלין הספרייה הווירטואלית לכתבי ישעיה ברלין ישעיה ברלין, הרוחות הקפואות מווסטמינסטר, מכתב אל עורך ה"טיימס", 1946 , באתר הארץ, 2 ביוני 2009 ההספד של ה-BBC הערך של ברלין, אנציקלופדיית סטנפורד לפילוסופיה משקפיו העכורים של ישעיה ברלין , בכתב העת "תכלת". רפי פרסיץ, הפילוסוף שתיעב קיפודים , באתר הארץ שמעון גלבץ, ג'אמבטיסטה ויקו ו"המדע החדש" (חלק א')

בהאייל הקורא דו"ח קריאה - ישעיה ברלין: ביוגרפיה מאת מייקל איגנטייף דוד מרחב, המאה הקצרה של ישעיה ברלין הציווי המוסרי בהגותו של ישעיה ברלין

באתר אימגו עמית קרביץ ואריה דובנוב, הקיפוד הליברלי והשועל הציוני , באתר הארץ, 12 ביוני 2009 ולדיסלב דוידזון, ישעיה ברלין: הפילוסוף שאנחנו צריכים , באתר מידה, 30 באוגוסט 2019 קובץ וידאו Isaiah Berlin interview on Why Philosophy Matters (1976)

בראיון עם בריאן מגי בתוכנית אנשי הגות, באתר יוטיוב (באנגלית) https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%A9%D7%A2%D7%99%D7%94_%D7%91...

--------------------------------------
http://en.wikipedia.org/wiki/Isaiah_Berlin

http://www.oxfordshireblueplaques.org.uk/blue-plaque-sir-isaiah-ber...

http://www.findagrave.com/cgi-bin/fg.cgi?page=gr&GRid=12319292

http://www.oxfordjewishheritage.co.uk/notable-jews/modern-period/18...

https://erasmusprijs.org/en/laureates/sir-isaiah-berlin/

Sir Isaiah Berlin was a Russian-British philosopher and historian of ideas, regarded as one of the leading thinkers of the twentieth century, and as the dominant liberal scholar of his generation.

He excelled as an essayist, conversationalist and raconteur; and as a brilliant lecturer who improvised, rapidly and spontaneously, richly allusive and coherently structured material.

Berlin was born as an only child into a wealthy Jewish family, the son of Mendel Berlin, a timber industrialist and direct descendant of Israel ben Eliezer, and his wife Marie, née Volshonok. He spent his childhood in Riga (then part of the Russian Empire; now capital of Latvia), and later lived in Andreapol´ (a small timber town near Pskov, effectively owned by the family business) and Saint Petersburg, witnessing both the February and October Revolutions of 1917.

Feeling increasingly oppressed by life under Bolshevik rule, the family left Saint Petersburg on October 5, 1920, for Riga, but encounters with anti-Semitism and difficulties with the Latvian authorities convinced them to leave, and they moved to Britain in early 1921 (Mendel in January, Isaiah and Marie at the beginning of February), when Berlin was eleven. In London, the family first stayed in Surbiton, then within the year they bought a house in South Kensington, and later Hampstead. His English was virtually nonexistent at first, but he became fluent within a year. He was educated at St Paul's School (London), then at Corpus Christi College, Oxford, where he studied Greats (Classics). In his finals examinations, he obtained the highest grades in Oxford University, winning The John Locke Prize for his performance in the philosophy papers, in which he outscored even A.J. Ayer. He subsequently took another degree at Oxford in PPE (Philosophy, Politics and Economics), obtaining a first-class degree after less than a year on the course. He was made a tutor of philosophy at New College, Oxford, but, before the end of the 1932 at the age of 23, was elected to a prize fellowship at All Souls College, Oxford.

From 1957 to 1967, he was Chichele Professor of Social and Political Theory at the University of Oxford. He was president of the Aristotelian Society from 1963 to 1964. In 1966, he helped to found Wolfson College, Oxford, and became its first President. He was knighted in 1957, and was awarded the Order of Merit in 1971. He was President of the British Academy from 1974 to 1978. He also received the 1979 Jerusalem Prize for his writings on individual freedom. The annual Isaiah Berlin Lectures are held at both Oxford and the British Academy each summer. Berlin's work on liberal theory has had a lasting influence.

Above short extract from Wikipepedia

See also:

Blue Plaques

Article published in Oxford Times, Limited Edition Supplement, August 2009 entitled "The Gossiping Intellectual"

"United States, GenealogyBank Obituaries, 1980-2014," database with images, FamilySearch (https://familysearch.org/ark:/61903/1:1:QK44-P7VZ : accessed 3 August 2019), Aline De Gunzbourg in entry for Mr Isaiah Berlin, Illinois, United States, 07 Nov 1997; from "Recent Newspaper Obituaries (1977 - Today)," database, GenealogyBank.com (http://www.genealogybank.com : 2014); citing Chicago Sun-Times, born-digital text.