אבשלום כהן - "אני ישראלי" – סיפורו של המוסיקאי והזמר אבשלום כהן – כותב ומתחקר : דודי פטימר "I'm Israeli" - the story of the musician and singer Avshalom Cohen - writes and interrogates: Dudi Petimer

"אני ישראלי" – סיפורו של המוסיקאי והזמר אבשלום כהן – כותב ומתחקר : דודי פטימר
רשומה רגילה
אבשלום כהןן

בפנתיאון הזמר העברי לדורותיו, יש ליוצר, זמר, פזמונאי ומוסיקאי אבשלום כהן (יליד 1928) מקום של כבוד. על אף ששמו מוכר לכל העוסקים בזמר העברי, זהותו, חזותו וסיפורו די עלומים ( מלבד חמש שורות בויקיפדיה ותכנית רדיו בה התארח לפני כ-8 שנים ברשת ג') ולא ידועים לכלל הציבור.

אבשלום ( יליד 13 במאי 1928) בן ה-87 אחראי לכמה מהקלאסיקות הגדולות של סוף שנות ה-40 ושנות ה-50: "השוק השחור", "עגלה עם סוסה", "הסבתא בנגב" (אני והסבתא) , "על חוף אילת", "שיר הצב", "שבת במחנה", "מחול הכרם", "לונה פארק" (הבסיס עליו יצר ישראל יצחקי את שירו הקלאסי – "אבאל'ה בוא ללונה פארק") ועוד שבוצעו על ידי מיטב האמנים של אותה תקופה, דוגמת יפה ירקוני, ישראל יצחקי, שמשון בר נוי וכו'. מלבד היותו יוצר, אבשלום היה זמר די פופולארי והקליט מספר שירים בחברת התקליטים "הד ארצי" ובחברת "מקולית" (חברת התקליטים הנודעת של שנות ה-40,50,60) . בין השירים שביצע בשנות ה-50 כזמר: "שיר המשפט", "לונה פארק", "השוק השחור".

בשנת 1955 עבר לארה"ב ומאז הוא מתגורר שם ( לאורך השנים ביקר בישראל לעיתים תכופות ואף הופיע בטלויזיה וברדיו הישראלי) ומייצג בגאון את ישראל, את ערכי היהדות ובעיקר את היופי והטוהר בארצנו הקטנטונת. לצד הקריירה המוסיקלית, למד בסמינר למורים ושימש במשך שנים רבות כמורה ומחנך בבתי ספר יהודיים.

את הראיון הארוך והבלעדי הזה עם אבשלום, לקח לי זמן רב להשיג: ראשית כל, איתרתיו בזכות נפלאות "הפייסבוק" ושנית כל, לערוך ראיון מקיף בקו ישראל-ארה"ב זה עניין לא פשוט, אך עם נפלאות הטכנולוגיה, אפשרי מאוד, וזהו הראיון עם מי שנחשב נדבך חשוב בתולדות הזמר העברי בשנות ה-40 וה-50 ובכלל, איש שיצר קלאסיקות מוסיקליות.

בשלום, האם גדלת בבית מוסיקלי?

"לא. נולדתי ברחוב פינסקר 41 בתל אביב להורים ממוצא תימני. אימי נולדה בתימן ואבי גם כן. אביו של אבי היה רואה חשבון לסוחרים מתימן שלא ידעו חשבון והוא היה נוסע איתם בספינה לביירות בלבנון וכך הוא הרוויח את מחייתו. בלבנון התברר לו שיש שם בית ספר של יהודי צרפת בשם "Alians De Israel", זו הייתה פנימיה עם תכנית לימודים מודרנית.

באחת הנסיעות הוא הביא את אבי, שהיה בן חמש, ורשם אותו לבית הספר הזה. כעבור שנה, הערבים שסבי עבד איתם זנחו אותו בביירות ונעלמו מבלי לשלם לו את משכורתו. הוא מצא עבודה בתור שמש בבית כנסת בביירות, אבל חלה וכעבור שנה נפטר בביירות.

אבי, שלא ידע הרבה ממשפחתו, גדל בפנימייה, סיים בית ספר תיכוני ובגיל 17 הגיע לארץ ישראל בזמן השלטון העות'ומני. הוא היה משכיל, דובר צרפתית,ערבית, טורקית ועברית, אולם הוא לא מצא עבודה בארץ והמשיך למצרים, שם מצא עבודה בתור מלפף סיגריות בידיו הזריזות. איך הוא פגש את אימי זה סיפור ארוך מדי בכדי לספר פה. "

מתי דבק בך חיידק המוסיקה?

"אני מגיל שלוש עמדתי לפני קהל ושרתי. הייתי בן זקונים: אחותי הבכורה, הגדולה ממני ב-11 שנה, הייתה מלמדת אותי שירים ולמדתי מהר. כפי שאני זוכר מילדותי, יום אחד היא לקחה אותי לנוער העובד, העמידה אותי על שולחן ואמרה לכל החברים – "אחי הקטן זמר", והתחלתי לשיר על שולחן וקיבלתי מחיאות כף ואז נדלקתי ולא הפסקתי לשיר. בגיל 9 הייתי בקייטנה וביקשו ממני לשיר לכל הקייטנים בחוף הים בתל אביב, שכחתי את המילים וזכרתי רק את המנגינה ועשיתי מילים משלי וקראתי לשיר – "אין לך שולחן". הילדים אהבו את השיר. אתה יכול לשמוע אותי שר עם קולי של היום בזמרשת, וכל המילים שלי שם גם כן."

זוכר את השיר הראשון שחיברת?

" בוודאי. גרנו בחדר אחד. אבי נפטר כשהייתי בן 12. בבית הספר העממי תל נורדאו בחרו בי לשיר בכל מיני טקסים. אהבתי לשיר והייתה לי שמיעה אבסולוטית. היינו עניים בלי רדיו. לשכנים שלנו היה פטיפון וביתם היה עם קיר משותף לביתנו. יום אחד, מהפטיפון של השכנים, שמעתי תקליט ממנו בקע השיר "טיקו טיקו" עם האחיות אנדרוס שרות באנגלית, שלא הבנתי מילה (הייתי בן 14) . הם ניגנו את התקליט יום ולילה ואני למדתי ואהבתי את המנגינה, ואפילו את הצד השני של התקליט – Her Bathting Suite Never Got Wet.

יום אחד באתי לביתם ושאלתי על מה הן שרות. הם ענו לי ששיר אחד הוא על שעון והשיר השני על נערה שבגד הים שלה אף פעם לא נרטב. באתי לחדרי וכתבתי מילים מתאימות לשני השירים. לטיקו טיקו כתבתי: "הו טיקו טיקו טאק, קניתי לי לחג שעון יפה שמתקתק מאוד חזק, הוא בלילה מאיר בבוקר הוא מעיר, בכלל זה השעון הכי יפה בעיר. הו טיקו טיקו טאק, במים הוא כדג, וכל מחוג את סיבובו בסדר חג, אפילו הוא יכול להיקבר בחול אך התקתוק יתקתק תמיד בקול..הו טיקו טיקו טאקה טיקה טוקה טקה אל תמהר אל תפגר, אף לא ברגע כי אם אני אקדים או שאני אחסיר תמיד אתה אתה אתה אתה תהיה אשם, לכן תלך איתי בצדק וביושר אז גם אני וגם אתה נחיה באושר, תקתק תקתק תמיד תקתוק כזה רק כך, טיקו טיקו טיקו טיקו טאק!

שרתי את השיר במסיבת חברים וקיבלתי מחיאות כפיים סוערות. היה שם גם יעקב בן הרצל, שהיום בטלויזיה והוא היה כשרוני באלקטרוניקה. היה לו בביתו רדיו חשאי בשם "קול הירח", זה היה בזמן המנדט הבריטי. הוא ביקש ממני לשיר את טיקו טיקו בתכניתו הפופולארית. כל פעם שרתי בכתובת אחרת בלי ליווי מוסיקלי. יום אחד הלכתי ברחוב אלנבי בתל אביב, ואוטובוס מלא קייטנים שרים את טיקו טיקו שלי. לא האמנתי, התחלתי לרוץ אחרי האוטובוס בכדי להיות בטוח שהם שרים נכון את המילים והם לא יודעים מי אני ואני רץ מהר והם צוחקים ושרים".

יש לך אולי חווית ילדות מוסיקלית מוקדמת שנצרבה במוחך ?

"כשהייתי ילד בן 11, אחותי הבכורה רצתה שנחום נרדי ישמע אותי שר ואולי יקח אותי להופעות. באותו זמן הוא רק היתגרש מאישתו הזמרת ברכה צפירה זמרת שאהבתי לשמוע וגם לשיר כמוה. אימי היתה מעריצה גדולה של ברכה צפירה..
אחותי ידעה שנחום נרדי גר בחדר קטן בצפון דיזינגוף וארלוזורוב. הלכנו ברגל והגענו לביתו הקטן ועל הדלת היה פתק: "אני אצל אחותי שושנה" והיתה כתובת לא רחוק מביתו. הלכנו אל שושנה שדרך אגב הייתה מורה לפסנתר. דפקנו בדלת והיא פתחה ושאלה מה אנו רוצים. אחותי אמרה לה "אחי זמר ואני מבקשת שנחום נרדי ישמע אותו" . שושנה הסתכלה עלי וחשבה שאני בן 9. הייתי תמיד רזה ונראיתי צעיר מגילי. היא הכניסה אותנו לחדר קטן ואמרה שנחום נרדי צריך להגיע בכל רגע, אבל ביקשה ממני לשיר שיר שאבחר. התחלתי לשיר שיר של ברכה צפירה 'מעמק לגבעה". באמצע שירתי נפתחה הדלת ונחום נרדי צעק "אוי חשבתי שברכה פה שרה"- שרתי בדיוק כמוה!. אחותי אמרה לנרדי שייקח אותי להופעות והוא ענה שאני יותר מדי צעיר להתחיל קריירה של זמר, אבל לחזור אליו בגיל 16. שושנה לקחה אותי לסלון ובחנה את שמיעתי ואמרה שיש לי שמיעה אבסולוטית וכי היא רוצה ללמד אותי פסנתר בחינם פעם בשבוע. שמחנו מאד והתחלתי ללמוד איתה נגינה על פסנתר שרציתי כל כך. שנה לפני זה, בגיל 10 ,המורה לזמרה בבית הספר תל נורדאו- שמה היה מרים לוין, אהבה את כשרוני המוזיקלי והזמינה את אימי ואותי אליה הביתה ואמרה לנו שהיא רוצה ללמד אותי לנגן בכינור. בחדרה היה גם פסנתר אבל היא לא הייתה מורה לפסנתר. היא שלחה אותי עם מכתב למכון למוסיקה שישאילו לי כנור. קיבלתי את הכינור והתחלתי ללמוד לקרא תווים ולנגן בכינור.

התקדמתי יפה ומהר אבל עיני היו תקועות בפסנתר. יום אחד היא שאלה אותי מדוע אני נועץ עיניים בפסנתר ועניתי "אני רוצה ללמוד פסנתר במקום כינור". היא לקחה את הכינור ממני ואמרה שהיא לא מלמדת פסנתר והיא מפסיקה ללמד אותי כינור. כששושנה הציעה ללמד אותי פסנתר, חלומותיי התגשמו, אבל לא היה לנו בבית פסנתר ובבית הספר ביקרה בכיתה שלי היה פסנתר והייתי נישאר אחרי הלימודים ומתאמן. גם מצאתי חבר שגר ברחוב פינסקר 19 בשם נחום קאלקא שגר בבית גדול עם פסנתר ואחותו למדה פסנתר והוא היה מבקש ממני לבוא לנגן. הוא ואחותו אהבו אותי. דרך אגב, נחום גדל ונעשה מליונר בארץ אולי ראית את בנין קאלקא בדרך פתח תקוה. בקשר לשושנה המור,ה למדתי רק שנה אחת, ויום אחד היא אמרה לי שהיא עוברת לגור בירושלים. היא הציעה חברה גרמניה שבקושי דיברה עברית, אבל מורה יוצאת מן הכלל שהזמינה את אימי ואמרה שהיא מוכנה ללמד אותי אבל בתשלום. היינו כל כך עניים ואימי אמרה לה שאין לנו כסף לשלם וכך זה נגמר עד שהגעתי לני יורק והמשכתי ללמוד אבל הייתי בן 27 ומחבר מוסיקה ידועה".

מדוע עזבת לחו"ל ?

"הוזמנתי לניו יורק ע"י נשיא ההסתדרות הציונית של אמריקה "זואה", מר ג'ק טורצינר. הוא הביא אותי לניו יורק לאחר ששמע אותי שר בכנס ה"זואה" בתל אביב. הייתי אז עני מאוד ואפילו עם כל ההופעות, לא היה לי כסף. ניצלו אותי בחברת התקליטים "הד ארצי", כשלא שילמו לי פרוטה. כמובן שהסכמתי לבוא לניו יורק להופיע, להצליח ולהרויח יותר למחייתי".

כשהגעת לחו"ל, הוספת ליצור ולשיר? עד מתי?

"בקיץ 1956 , שנה לאחר שהגעתי לניו יורק, נתבקשתי לנהל את המוסיקה במחנה קיץ לילדים בשם "יהודה הצעיר". שם חיברתי את אחד משירי האחרונים בשם "שבת במחנה"- השיר הפך להיות המנון המחנה. שנה אחרי, ב-1957, לא חזרתי למחנה והעסיקו מוסיקאי ישראלי גדול בשם אברהם קפלן שאהב את השיר כל כך והוא חיבר קול שני כדי שמקהלות ישירו בהרמוניה. הוא יותר מאוחר הביא את השיר לארץ ולא ידעתי. מסיבה זו השיר הוקלט רק עם מקהלה. להפתעתי פתאום מצאתי ביוטיוב הקלטה של הזמר הנהדר אברהם פררה ז"ל ששר את השיר עם כל כך הרבה רגש. ."Dream – כעבור חמש שנים חיברתי את שירי

הייתי אז בקליפורניה והעסיקו אותי בתור מורה וחזן עם מקהלה של 50 זמרים. חיברתי הרבה מנגינות לפרקי תפילה כמו "אדון עולם" , "מי כמוך", "בישיבה של מעלה", ועוד..זה היה בית כנסת רפורמי.

לפני זה בשנת 1961 חיברתי מנגינה יפה, ואז הייתי מורה פרטי לילד שהכנתי לבר מצווה. אמו הייתה אמרגנית של זמרת פופולארית דאז, קלי סמית'. היא אמרה שיש לה חברה שכותבת מילים באנגלית, וביקשה שאתן לה את התווים בכדי שתעביר לחברתה. יום אחד המשוררת צלצלה אליי מניו יורק ואמרה לי שהיא חיברה מילים יפות והשיר נקרא – . היא אמרה שהיא רוצה להציע את השיר לנאט קינג קול, ואני בטיפשותי עניתי The Secret Of Lasting Love

שאני שמח לשמוע אבל אם הוא יקליט את זה אני רוצה 50% מהתמלוגים. היא כעסה ואמרה לי: "הוא עוד לא הקליט ואתה מדבר על תמלוגים?", היא ניתקה ולא שמעתי ממנה יותר. אגב, אם נחזור רגע לילד שלימדתי לבר המצווה, כשלימדתי אותו, אמרתי לאמו שבשבוע הבא זה יום הולדתי, אבל אבוא ללמד למרות זאת. באתי והתחלית את השיעור, ופתאום נפתחה הדלת והנה קלי סמית' שרה לי "יום הולדת שמח" ואפילו אמרה "אבשלום". זה היה מצמרר!".

הסיבה ששאלתי את השאלה הטיפשית הזו הייתה מפני שחיברתי שני שירים באנגלית ונעשיתי חבר ב"אסקפ", ושם אמרו לי : "התקבלת כחבר אבל ניתקנו אותך מאקו"ם, ואנחנו נגבה את התמלוגים מאקו"ם. עשו זאת ולא קיבלתי תמלוגים מאקו"ם במשך שנים. התלוננתי וזה לא עזר. בשנת 1975 חזרתי עם חברותי באקו"ם וניתקתי את אסקפ. מאז קיבלתי תמלוגים ואני מקבל עד היום. כפי שאתה יודע, שיריי בארץ נחשבים שירי זהב ועד היום חלקם מושמעים ואני מקבל תמלוגים באופן קבוע ואין לי טענות. בשנת 1975 חיברתי את שירי האחרון, "יהודה המכבי". יוסי ספי לוי הקליט בהקלטה ביתית וזה בדף הפייסבוק שלי וביוטיוב.

מבין שלל השירים שיצרת, יש שיר פייבוריטי?

"כל השירים שלי יקרים לי, הם כמו ילדים שלי ולכל שיר יש את הערך שלו".

מה אתה עושה בימים אלה?

"יש לי שני בנים נפלאים: האחד, רוני – מתופף נהדר ומוסיקאי שכותב מחזמרים המוצגים בתיאטרון אוף-ברודוויי והוא גם מורה בבית ספר תיכוני. השני- יונתן, הוא מוסיקאי וסופר שכתב עד כה שלושה ספרים.

לגביי, אני חי בלאס וגאס, אולם ב-2013 גילו לי גידול סרטני במעיים, עברתי ניתוחים ולאחר שהחלמתי, חזרתי לשגרה, אולם בנובמבר 2015, בזמן שנסעתי עם גרושתי במכוניתה, נכנס במכוניתנו נהג שיכור, נפצעתי קשה ועכשיו אני מרותק למיטה ובשלבי החלמה והתאוששות".

תודתי הגדולה נתונה לאבשלום כהן היקר על שפינה מזמנו לגולל בפניי סיפור חייו המוסיקלי המרתק והחשוב לתיעוד תולדות הזמר העברי !

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר, חוקר מוסיקלי.

"I'm Israeli" - the story of the musician and singer Avshalom Cohen - writes and interrogates: Dudi Petimer
Standard entry

In the pantheon of Hebrew songs throughout the generations, the composer, singer, songwriter and musician Avshalom Cohen (born 1928) has a place of honor. Although his name is known to all those involved in the Hebrew song, his identity, appearance and story are quite obscure (except for five lines in Wikipedia and a radio program in which he was hosted about 8 years ago in Network C) and unknown to the general public.

 

Avshalom (born May 13, 1928), 87, is responsible for some of the great classics of the late 1940s and 1950s: "The Black Market," "A Cart with a Horse," "The Grandma in the Negev" "" The Song of the Turtle, "" Shabbat in the Camp, "" Dance of the Vineyard, "" Luna Park "(the basis on which Israel Yitzhaki created his classic song" Such as Yaffa Yarkoni, Israel Yitzhaki, Shimshon Bar Noy, etc. In addition to being a creator, Avshalom was a fairly popular singer and recorded several songs in the record company "Hed Artzi" and "Makolit" (the famous record company of the 1940s and 60s). Among the songs he performed in the 1950s as a singer: "Shir HaMishpat", "Luna Park", "The Black Market".

In 1955, he moved to the United States and since then has been a frequent visitor to Israel and has appeared on Israeli television and radio and proudly represents Israel, the values ​​of Judaism and especially the beauty and purity of our tiny country. And educates in Jewish schools.

 

This long and exclusive interview with Avshalom took me a long time to achieve: First of all, I tracked him down with the wonders of Facebook and secondly, conducting a comprehensive interview on the Israel-US line is not an easy matter, but with the wonders of technology, With whom was considered an important element in the history of Hebrew song in the 40s and 50s and in general, a man who created musical classics.

Avshalom, did you grow up in a musical home?

 

"No. I was born on 41 Pinsker Street in Tel Aviv to parents of Yemenite origin, my mother was born in Yemen and my father, too, my father's father was an accountant for Yemenite merchants who did not know arithmetic and he used to travel with them on a boat to Beirut in Lebanon and thus he earned his living. A book of French Jewry called "Alians De Israel", it was boarding school with a modern curriculum.

 

On one of the trips, he brought my father, who was five, and enrolled him in this school. A year later, the Arabs my grandfather worked with abandoned him in Beirut and disappeared without paying his salary. He found work as a sun in a synagogue in Beirut, but fell ill and died a year later in Beirut.

 

My father, who did not know much of his family, grew up in a boarding school, graduated from a high school and at the age of 17 came to Eretz Israel during Ottoman rule. He was educated, fluent in French, Arabic, Turkish, and Hebrew, but he found no work in Israel and continued to Egypt, where he found a job as a cigarette-dipper in his quick hands. How he met my mother is too long a story to tell here. "

When was the music bug stuck to you?

 

"My older sister, 11 years older than me, taught me songs and learned quickly, as I remember from my childhood, one day she took me to Hanoar Ha'oved, put me on a table and told all my friends "At the age of 9 I was at a summer camp and asked me to sing to all the summer camps on the beach in Tel Aviv. I forgot the words and remembered only the melody and I made my own words and called to sing -" You do not have "The children loved the song, you can hear me sing with my voice today, and all my words are there as well."

Remember the first song you composed?

 

"We lived in one room, and my father died when I was 12 years old." At the Nordau High School, they chose me to sing in all kinds of ceremonies: I loved singing and I had absolute hearing. , I heard a record from the song "Tico Tico" with the sisters Andrews singing in English, I did not understand a word (I was 14.) They played the record day and night and I learned and loved the melody and even the other side of the record - Suite Never Got Wet.

 

One day I came to their house and asked what they were singing. They replied that one song is on a watch and the other is about a girl whose bathing suit never gets wet. I came to my room and wrote appropriate words for both songs. To Tico Tico, I wrote: "Oh Tiko Tico Tuck, I bought me a beautiful clock that ticks very hard for the holiday, he lights up in the morning, he notes, including the most beautiful clock in the city. He can be buried in the sand but the ticking will always tick out loud .. oh tiko tiko taka taka tuka taka do not hurry do not fall, not even at the moment because if i precede or always keep you you you you will be guilty so go with me right and right then me and You'll live happily ever after, a tick always tick just like that, Tico Tico Tico Tico Tuck!

 

I sang the song at a friends' party and got thunderous applause. There was also Yaakov, son of Herzl, who is now on television and he was talented in electronics. He had a secret radio station called "The Voice of the Moon" at the time of the British Mandate. He asked me to sing Tico Tico in his popular show. Each time I sang in another address without a musical accompaniment. One day I walked down Allenby Street in Tel Aviv, and a bus full of campers singing my Tico Tico. I did not believe it. I started to run after the bus to be sure that they were singing the words correctly and they did not know who I was and I ran fast and they laughed and sang. "

Do you have perhaps an early musical childhood experience that was burned in your mind?

 

"When I was 11 years old, my older sister wanted Nachum Nardi to hear me sing and maybe take me to performances, and at the same time he would only get divorced from his wife, singer Bracha Tzafira, a singer I loved to hear and sing like.
My sister knew Nahum Nardi lived in a small room in the north of Dizengoff and Arlosoroff. We walked and got to his little house and there was a note on the door: "I am at my sister Shoshana's" and there was an address not far from his home. We went to Shoshana who by the way was a piano teacher. We knocked on the door and she began to ask what we wanted. My sister told her, "My brother is a singer, and I ask Nahum Nardi to hear him." Shoshana looked at me and thought I was 9. I was always thin and looked younger than my age. She took us into a small room and said that Nachum Nardi should arrive at any moment, but asked me to sing a song I would choose. I started to sing a song by Bracha Tzfira from Emek to Giv'a, and in the middle of my song I opened the door and Nachum Nardi shouted, "Oh, I thought I had a blessing here, Sarah." My sister told Nardi to take me to concerts and he replied that I was too young to start a career as a singer. When I was 16. Shoshana took me to the living room and examined my hearing and said that I had absolute hearing and that she wanted to teach me a piano for free once a week and was very happy to learn the piano I wanted so much. Nordau - her name was Miriam Levin, loved my musical talent and invited my mother and me to her home and told us that she wanted to teach I was playing piano, but she was not a piano teacher, and she sent me a letter to the music institute to lend me a violin, and I got the violin and began to learn to read music and play the violin.

I made good progress, but my eyes were stuck on the piano. One day she asked me why I was staring at the piano and I replied, "I want to learn piano instead of violin." She took the violin from me and said she did not teach piano and she stopped teaching me violin. When Shoshana offered to teach me a piano, my dreams came true, but we did not have a piano at home, and in my class she visited a piano class and I would stay after school and practice. I also found a friend who lived on 19 Pinsker Street named Nahum Kalka who lived in a large house with a piano and his sister studied piano and he would ask me to come play. He and his sister loved me. By the way, Nahum grew up and became a millionaire in Israel. Perhaps you saw the Kalka Building on the way to Petah Tikva. As for Shoshana Mor, I only learned one year, and one day she told me she was moving to Jerusalem. She offered a German friend who barely spoke Hebrew, but an outstanding teacher who invited my mother and said she was willing to teach me but paid. We were so poor and my mother told her we did not have the money to pay, and that was how it ended until I came to New York and went on to study, but I was 27 and a well-known music composer. "

Why did you go abroad?

 

"I was invited to New York by the president of the ZOA, Mr. Jack Turziner. He brought me to New York after hearing me singing at the ZOA conference in Tel Aviv. I was very poor then and even with all the performances, I had no money. They used me in the Hed Artzi record company, when they did not pay me a cent. Of course I agreed to come to New York to appear, to succeed and make more money for my living. "

When you came abroad, did you add to create and sing?

 

"In the summer of 1956, a year after I arrived in New York, I was asked to run the music at a summer camp for children called" Young Judas ", where I composed one of my last poems," Shabbat in the Camp. " To the camp and employed a great Israeli musician named Abraham Kaplan who loved the song so much and he composed a second voice so that the choirs would sing harmoniously, and later he brought the song to Israel and I did not know, for this reason the song was recorded only with a choir. Who sang the song with so much emotion. "Dream - Five years later I composed my poems

I was in California then and was employed as a teacher and cantor with a chorus of 50 singers. I composed a lot of melodies for prayer times like "Adon Olam", "Mei Kolek", "At the Yeshiva of Ma'aleh" and more. It was a Reform synagogue.

Before that in 1961 I composed a beautiful melody, and then I was a private tutor for a child I had prepared for a bar mitzvah. His mother was an activist of a popular singer at the time, Kelly Smith. She said she had a friend who wrote words in English, and asked me to give her the notes to pass on to her friend. One day the poet called me from New York and told me that she composed pretty words and the poem was called. She said she wanted to offer the song to Nat King Cole, and I stupidly answered the Secret Of Lasting Love

I'm glad to hear but if he records it I want 50% of the royalties. She was angry and told me, "Has not he recorded yet and you're talking about royalties?" She hung up and I did not hear from her again. By the way, if we go back to the boy I taught to the Bar Mitzvah for a moment, when I taught him, I told his mother that next week was my birthday, but I would come to teach him anyway. I came and started the lesson, and suddenly the door opened and here Kelly Smith sang "Happy Birthday" to me and even said "Avshalom". It was chilling! "

The reason I asked this stupid question was because I composed two songs in English and became a member of ESCAP, where they told me: "You were accepted as a member but we cut you off from ACUM, and we will collect the royalties from ACUM. Years. I complained and it did not help. As you know, my songs in Israel are considered golden songs and to this day some of them are played and I receive royalties on a regular basis and I have no complaints.In 1975 I composed my last song " Yehuda Maccabee. "Yossi Sefi Levy recorded on home and on my Facebook page and on YouTube.

Of all the songs you've created, there's a special song?

 

"All my songs are dear to me, they are like my children and every song has its value."

What are you doing these days?

"I have two wonderful sons: one, Ronny - a great drummer and a musician who writes musicals that are on display at the Broadway theater and is also a high school teacher - Jonathan, a musician and author who has written three books so far.

But in November of 2015, while driving with my ex-wife in her car, a drunken driver got into our car, I was seriously injured, and now I am confined to bed and in recovery and recovery, "she said." I was in Las Vegas, but in 2013 I was diagnosed with cancer of the intestines, .

My great thanks go to my dear Avshalom Cohen for taking the time to explain to me the story of his fascinating and important musical life to document the history of Hebrew songs!

 

Wrote, edited, debated and interviewed: Dudi Petimer, a music researcher.